ביקורת: בית הקברות של פראג – אקו

אומברטו אקו כותב ספרים שאני מאוד אוהב לקרוא. "שם הוורד", ספרו הידוע ביותר, הוא רומן בלשי המתקיים בימי הביניים. לטעמי הספר הזה כל כך מוצלח, שהוא חייב להכלל בכל רשימה של "מדריך למתחיל בקריאת ספרות היסטורית". (תהיה: אולי יום אחד אתמלא תחושת חשיבות פלצנית ואכתוב רשימה כזו בעצמי?)

"באודולינו" הוא ספר מצוין אף הוא. גם הוא מתרחש בימי הביניים, רק שהוא הולך לכיוון אחר ומתרכז בגיבור שהוא בודה מקצועי, כזה שבדיותיו המרשימות מביאות אותו די רחוק. כמה רחוק? הוא הופך להיות בן בית של פרידריך ברברוסה, קיסר האימפריה הרומית הקדושה.

מקורות זרים (ויקיפדיה) טוענים שבדיינים מקצועיים אכלסו ספרים נוספים של אקו אותם טרם קראתי, ובאותה הרשימה גם "בית הקברות של פראג" העוסק בבדיין מקצועי, כזה שהחל את דרכו כזייפן מסמכים קטן וסיים אותה כשהותיר חותם היסטורי בחברו את "הפרוטוקולים של זקני ציון". הדיון בדרך שבה שקרים גסים ובדיות שנוצרו כדי לענות על מצוקות רגעיות של אנשים קטנים נחקקים כאמיתות בראשיהם של רבים ומשפיעים על מאורעות גדולים, המשותף לספרים אלו, מרתק אותי בכל פעם מחדש. במיוחד מעניין לראות איך אקו גורם לדמויות שלו להאמין חלקית לבדיות שלהן עצמן. הדיון הזה מעורר אותנו לשאול בכל פעם מחדש מה מכל האמיתות המוחלטות הסובבות אותנו אינו אלא שקר מצוחצח שנהגה במוחו של בדיין מקצועי בעל אינטרס. אני משחק קצת עם הנקודה הזו בעצמי בסיפור "פרפרים בבטן", אף כי לא בעצימות בה תוקף אקו את הנושא.

לינק גם הוא מהורהר בעקבות הקריאה בספר. אולי "הפרוטוקולים של חתולי ציון" הוא בכלל ספר מומצא?

למרות שגיבורו של הספר מומצא לחלוטין, הספר רווי אזכורים לדמויות ומאורעות היסטוריים, בהם ביקור אורח חביב של זיגמונד פרויד, מעורבות בפרשת דרייפוס וכן מפגש עם לאו טקסיל (Léo Taxil), אותו הכרתי דרך הספר, שהוא כנראה אחד הטרולים הגדולים שידעה ההיסטוריה, עוד לפני קיומם של טרולי האינטרנט. הדרך בה כורך אקו את כל האירועים והאישים האלו יחדיו היא אלגנטית למדי ובאופן מפתיע לז'אנר ה"בואו נספר על דמות שהייתה מעורבת בכל מאורע חשוב בתקופתה", הוא מצליח לעשות זאת בצורה שלא מרגישה מאולצת מדי.

בניגוד ל"באודולינו" השופע אווירה מבודחת, "בית הקברות של פראג" הוא ספר קודר וכבד למדי. הגיבור הראשי, אדם בעל מוסר מפוקפק למדי ואנטישמי מהסוג הישן והטוב, הוא לא דמות שקל להתחבר אליה ואצלי עורר אי-נעימות כבדה לאורך קריאת הספר כולו. למרות שהספר עשוי היטב ומצליח לנתח היטב את הזווית הייחודית לו בקשר הסבוך שבין אינטרסים אישיים ליצירת עלילות שנאה, אני ממליץ עליו בתוספת אזהרה: קחו עמכם לדרך סבלנות ומנה גדושה של כדורים נגד בחילה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: