ביקורת: רומולה – אליוט

חג שמח לכל באי האתר! מקווה שלמרות הביתיות המעיקה לנוכח מזג האוויר הכה יפה אתם שומרים על מצב רוח טוב.

ברוכים הבאים אל "פינת הקלאסיקה", בה נחזור אל ספר ותיק ששרד את מבחן הזמן והעניין גם יחד. הספר אתו בחרתי לפתוח את הפינה הוא "רומולה" מאת הסופרת מארי אן אוונס, הידועה בשם העט "ג'ורג' אליוט".

"רומולה" הוא רומאן היסטורי המתרחש במאה ה-15 ומספר את סיפורה של נערה בשם רומולה ושל בן זוגה טיטו, שהוא לטעמי הגיבור האמתי של הספר. אם אדרש לתת סיבה אחת שבגינה הספר כישף אותי, הרי שזו היא דמותו של אותו טיטו, שהוא פשוט, אין דרך אחרת לתאר את זה, חלאה. פשוט חרא של בן אדם! אבל לא סתם חלאה: חלאה שמפחדת להתעמת עם מעשיה, חלאה עם מצפון שקבור שם עמוק בפנים, חלאה שכדי לעמוד בדרישות של אותו מצפון מצליחה לספק לעצמה תירוצים חדשים ללא הפסקה. אליוט כמובן שלא מקלה על אותו טיטו ומזמנת לנו שלל הזדמנויות להתענות ביחד אתו ולחדד עד לקצה את הקושי שנוכח בצורה זו או אחרת בחיים של כולנו: האם לעשות את הדבר הקשה והנכון או הקל והרקוב מוסרית?

גם דמותה של רומולה מעניינת. במקביל לתהליך ההקצנה באי-המוסריות של טיטו, אנו חווים במהלך הספר את תהליך ההתבגרות של רומולה, מנערה צעירה שנופלת בקסמו של חלאה לאישה שחוותה דבר או שניים בחיים ומסוגלת לנצל את חוכמת החיים שלה כדי לסייע לאחרים. קשה שלא להקביל את הקשיים שחווה רומולה לאור העובדה שמינה מציב אותה בעמדת נחיתות מול בעלה לאלו של האישה בחברה הויקטוריאנית בימי כתיבת הספר ושלא לתהות כמה מאלו משקפים את מצבן של נשים בימינו שלנו. למרבה הצער, נראה שההתקדמות החוקית לא הגיעה עם שיפור זהה במידה ביכולת של נשים וגברים כאחד לזהות מראש ולהתמודד בזמן אמת עם הצד הפסיכולוגי של מערכות יחסים כוחניות.

פרט לדמויות המעניינות, הספר ציורי למדי ומגולל בפנינו את החיים בפירנצה של המאה ה-15 על רקע ההתעוררות התרבותית של הרנסאנס והמלחמות בין איטליה לצרפת. מהבחינה הזו אליוט ידעה להגיש רומאן היסטורי כמו שהוא צריך להיות: התקופה נגישה לקורא ומלאת חיים ותחושת מציאותיות. החיסרון היחיד של הספר הוא, לטעמי, הקצב שלו, שבדומה לספריה האחרים של אליוט ולרבים מספרי התקופה, איטי למדי. עם זאת, אין לי ספק שזה מכשול ששווה להתגבר אליו.