סיפור: דברי חנוך

"דברי חנוך" הוא הוותיק ביותר בסיפוריי שצפויים להתפרסם באתר זה, תאריך הלידה שלו בשנת 2009. בתקופה הזו עוד הייתי סטודנט לתואר ראשון בפיזיקה באוניברסיטת בן-גוריון. לקחתי קורס בחירה כללית בשם "יצירות מופת מספרות העולם", קורס מיוחד ללא סילבוס קבוע בו בכל שבוע הגיע הרצאת אורח אחרת של משורר, סופר או חוקר ספרות.

אחת מההרצאות עסקה באימרה קרטס ובהתפתחות תפיסת השואה שלו בין הספרים "ללא גורל" ל"קדיש לילד שלא נולד", שני ספרים שעוסקים בשואה ובעקיפין בדרך שבה עיבד את זיכרונה המחבר, שורד שואה. באותו הלילה חלמתי חלום משונה למדי. בדרך כלל חלומותיי מרגישים כאירועים שאני חווה בגוף ראשון, אך החלום הזה הרגיש כמו צפייה בסרט: היה ברור לי שאני צופה מהצד. בסרט הצליח אסיר במחנה השמדה לקפוץ קדימה בזמן וגילה שבת זוגו מלפני ההגלייה למחנה שרדה את השואה אך נישאה לאחר והביאה ילדים, בלעדיו.

כשהתעוררתי הרהרתי ארוכות בחלום. היה לי ברור שאת הגרעין הזה של רעיון עלילתי, על אסיר במחנה שמגלה שבת זוגו המשיכה את החיים בלעדיו, אני חייב לעבד לסיפור. בהתחלה ניסיתי ללכת עם החלום כמו שהוא, ולהפגיש אותם בעתיד, אבל גיליתי שכמו בכל מסע פיזי בזמן נוצרים פרדוקסים עלילתיים קשים, ולכן החלטתי ללכת על כיוון קצת אחר.

בהרצאה הזכיר המרצה מקרה שתיאר אלי ויזל בספרו "המשפט של אלוהים", בו העמידו האסירים את אלוהים למשפט. תיאור המקרה הותיר בי רושם עמוק ובדיוק כשתהיתי מה יהיה המנגנון של חשיפת העתיד בפני הגיבור, התחברו הדברים בראשי ויצרו את הבסיס לעלילת הסיפור שקראתם זה עתה.

תגובה אחת על “סיפור: דברי חנוך

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: