סיפור: השריפה בפטיסרי של ניור

יום עצמאות שמח לכולם!

תודה לכל הקוראים והמגיבים על "דברי חנוך", שמחתי מאוד לראות שהסיפור עורר הרבה עניין. אתם מוזמנים תמיד לשתף את הסיפורים עם חבריכם ולהעיר ככל העולם על רוחכם בדף הפייסבוק של האתר או לשלוח לי דוא"ל דרך דף יצירת הקשר של האתר.

"דברי חנוך" שפורסם לכבוד יום הזכרון לשואה ולגבורה היה בעל האופי המתאים וה"כבד" יחסית, הפעם לכבוד יום העצמאות בחרתי בסיפור קליל וכיפי יותר. כשפירסמתי את "מלאכי הזהב" סיפרתי על המסורת של סיפורי יום הולדת שיש לי ולחברי ערן. הסיפור שלפניכם טרי למדי, הוא האחרון במסורת זו שנכתב ליום הולדתו שחל החודש. ערן בחר את נושא הסיפור מבעוד מועד, אתם מוזמנים לנחש תוך כדי קריאה מה הייתה הבקשה שקיבלתי. את התשובה תגלו בעמוד האחרון.

~~~

לערן

"למרות שהמסובב כבר ארע, עדיין יש בכוחנו לגרום לתוצאתו לסטות ממסלולה"

– קיקרו

שחף חייכה. נמרוד הזה בחור חמוד, חשבה, גם אם הוא קצת יותר מדי ילד טוב. אבל זה בעצם לא רע – עדיף ילד טוב שיהיה חבר נאמן מאשר איזו חיית בילויים פלרטטנית ופרועה שלכי תשמרי עליו מכל הבנות האחרות.

“אני הולכת רגע למקום חשוב", אמרה שחף, לקחה את תיקה והלכה לשירותי הנשים. עדשות המגע ממש הציקו לה, והאיפור שלה קצת התחרבש מהדמעות שירדו מרוב היובש, אז היא שמה טיפות עיניים ובזמן שעבדה על האיפור, נכנסה לשירותים בחורה נוספת שנעמדה מול המראה ממש לידה ותיקנה גם היא את איפורה.

“תגידי", שאלה הבחורה, “אני ממש מתנצלת שאני לא… אני אף פעם לא נכנסת ככה לחיים של אנשים, אבל… את יוצאת עם נמרוד?”

“כן, למה?”, שאלה שחף המופתעת.

“כי אני האקסית שלו. יואו, זה כזה מביך, אני, כאילו… בחיים לא עושה את זה ומדברת על אקסים, אבל הפעם אני חייבת להגיד לך: הוא בחור זהב, באמת. הפסקתי לצאת אתו אחרי שהיה לי משבר אישי בחיים, ואני עד היום מתחרטת. הייתי מה זה טיפשה! באמת… אם זה לא היה… כאילו… מוזר רצח, ולא היה לי עכשיו חבר, הייתי חוזרת אליו מחר בבוקר. אבל אם יש משהו שאני יכולה לעשות עבורו…”

שחף המופתעת מלמלה "תודה שאמרת לי…” ולא ידעה מה לחשוב. טוב, הוא באמת נראה בחור טוב, אז אולי…

“אני… כאילו… אם זה לא במקום אז תגידי, אני לא רוצה להיות סליזית אבל… סקס כבר עשיתם?”

שחף האדימה כעגבנייה. איזו בוטות! מה… “לא, רק דייט ראשון.”

הבחורה חייכה. “אתו זה לא ייקח הרבה זמן. יש לו קסם מיוחד, לביישן החמוד הזה, אם לא היום אז מקסימום בדייט שני כבר תהיו במיטה. אז רק טיפ ממני: נמרוד זה לא… הבחור הרגיל מהרחוב. אל תופתעי כשהוא יקשור אותך עם רצועת העור שתמיד יש לו בתיק, הוא גם אוהב לחנוק ככה עד לשלב שבו זה כבר עוד רגע מסוכן – את יודעת איזה אורגזמות זה עושה? – ואם תתני לו גם קטעים אלימים יותר, נגיד – מכות בישבן בסקס ראשון זה סבבה להתחיל, בחיים לא תראי גבר גומר ככה.”

שחף ההמומה לא ידעה מה להשיב. נמרוד? הוא בחיים לא נראה הטיפוס… הוא לא…

“טוב, אני חוזרת לדייט שלי, שיהיה לך בהצלחה בדייט שלך! נמרוד מקסים, באמת, אני מה זה מאחלת לו הכי טוב בעולם…”

והיא חשבה שהוא ילד טוב!

לא, זה לא בשבילה. היא אמנם לא רוצה איזה סופר חנון, אבל היא בכלל לא כזו קינקית, רחוק מזה, ואף פעם לא הייתה, נהפוך הוא: הדברים האלו תמיד הגעילו ודחו אותה, כאילו שהבחורה הזו ידעה בדיוק מה היא לא אוהבת ובאה להזהיר אותה!

שחף חזרה לדייט והתנהגה כרגיל כדי שלא להסגיר חס וחלילה שקרה משהו בשירותים, למקרה שהוא ראה את האקסית שלו נכנסת לשם בשעה שהיא כבר בפנים. היא תכתוב לו עוד יומיים שלא היה "קליק".

כמה חבל, הוא כזה חמוד.

“שפוך", אמר און, “קדימה".

“אין לי הרבה מה להגיד", אמר נמרוד. “הסיפור הרגיל: הכרנו באפליקציה, קוראים לה שחף. בחורה חמודה, בת 26, אחות בקופת חולים. דיברנו קצת בהודעות, פעם אחת בטלפון וקבענו להיפגש. ישבנו ב’קפה דוד’, בעיר התחתית. היה ממש נחמד: השיחה זרמה, היא נראתה בעניין, שפת גוף וכל זה, סיימתי בתחושה טובה וכרגיל – אחרי יומיים היא כתבה לי הודעה ואמרה שלא היה ‘קליק’ וכל השיט הזה.”

“איזה בעסה", השיב און. “אני ממש מצטער לשמוע שככה הלך.”

“אני פשוט לא מבין: מה עשיתי לא טוב? אני מבין שלפעמים פשוט אין את זה, אבל… אתה יודע לכמה דייטים אני יוצא! מה, לאף אחת אין שום ‘קליק’ אתי? עשרים ותשע פאקינג שנים, מי יודע כמה דייטים, כמה אפליקציות, ולאף אחת בעולם אין קליק אתי? לכל הבנות בעולם אין? כבר כל הידידות של כל החברים יצאו אתי, ובערך כל הבנות של חיפה והקריות בכל האפליקציות, וכלום ושום דבר!”

“תראה, זה רק עניין של זמן, בסוף זה יבוא…” התחיל און להגיד אבל נמרוד קטע אותו.

“אני לא מבין: נכון שאני לא חתיך הורס, אבל אני גם לא כזה מכוער. די גבוה, לא אתלט אבל גם לא שמן, אפילו שיער עוד יש לי, ועיניים כחולות… ולא כזה טיפש, ואומרים שיש לי קצת חוש הומור, וברוך השם העסק עובד לא רע כך שגם פרנסה יש לי, ועדיין: אף אחת לא רוצה אותי!”

“נו, הנה, אמרת בעצמך: אין לך סיבה לחשוב – "

“אני אומר לך און, אני אמות בתול ובודד. די, נראה לי שהתייאשתי מהמין הנשי. לפעמים הייתי רוצה להיות הומו וזהו.”

“בעצמך אמרת שיש לך נתונים טובים, אתה רק צריך להמשיך לנסות ו – …"

“די, מה לנסות, מה? כמה אפשר לנסות לפני שמתייאשים, כמה?!”

וכך נמשכה השיחה ארוכות, ונמרוד רוקן במהלכה ליטר של גינס, ואון אפילו ויתר על הבדיחה על תחזוקה של המרירות באמצעות בירה מירה. בשלב כזה או אחר סיפר קצת און על מעשיו שלו מאז פגישתם האחרונה לפני שבועיים, ונמרוד אפילו ניסה להאזין, אבל השאלה המשיכה לנקר בראשו: האם זהו פשוט הגורל שלו, להיות לבד לנצח?

למען האמת כן.

מילולית: זה הגורל שלו.

אדום, אחת משלושת אחיות הגורל, קיבלה בדיוק את המשימה הזו: לוודא שנמרוד יישאר לבד. “לנצח" היא מילה גדולה. גם כי ימות בסופו של דבר, וגם כי תמיד ייתכן שההנחיות ישתנו בשלב זה או אחר. אבל כן: לפחות עד להודעה חדשה, נמרוד יישאר לבד.

אדום, כמו אחיות הגורל הנוספות כחול וירוק (השמות נבחרו רק כדי לייצג שלשה שוות מעמד), ביצעה את משימתה ברצינות. היא חקרה היטב אודות העדפותיה של שחף, בנתה את התוכנית המופלאה כדי להדוף אותה מעל פניו של נמרוד, לבשה דמות אדם מתאימה, שיחקה את תפקידה בתוכנית ווידאה ביצוע. ואכן, שחף סירבה לדייט נוסף.

האם לא הפריע לאדום שככה היא דופקת את חייו של עלם צעיר ודי חביב, יש לומר?

התשובה הפשוטה היא שלא. כאחות גורל ותיקה היא נאלצה לעשות דברים גרועים בהרבה, מה גם שאין זה לכבודם של אלים לעסוק כך בזוטות אנושיות.

התשובה המורכבת היא שמדי פעם זה אכן קצת הציק, אבל זה מה יש: זו העבודה, ואין ברירה אלא לעשותה. היא לא קובעת את הגורל, רק אחראית ליישם אותו. היה נחמד אם נמרוד היה מפנים כבר שזה הגורל שלו ומפסיק להיאבק, אבל עד שיילמד, היא שם.

עופרי נפרדה מהדייט שלה, נמרוד, בנשיקה על הלחי. כשהגיעה הביתה התקשרה מיד לחברתה הטובה ביותר וסיפרה על הדייט המוצלח. “כן", סיכמה, "אני חושבת שאני אצא אתו לדייט שני. את יודעת איך זה – אני אכתוב לו עוד יומיים, לא להראות נואשת, אבל – "

והנה, במפתיע, קיבלה הודעה קולית מנמרוד! מיד פתחה אותה והאזינה בעניין, בעוד חברתה הסקרנית על הקו מאזינה לה גם היא.

“הבטחתי לספר לך איך היה הדייט עם ההיא מהסלסה. אז ככה: היא כוסית אש, אבל נעל. מה זה נעל? תחומי העניין שלה הם סלסה ו… זהו, אין שם שום דבר מעבר. אבל היא בעניין, אז לפחות אשכיב אותה וככה לא יוצא שבזבזתי את הזמן שלי.”

עופרי דממה. גם החברה שלה. במבט נוסף לטלפון נראה שההודעה כבר נמחקה, אבל את שנשמע כבר אין להשיב.

"חתיכת בן-זונה אפס שכמוהו!", אמרה לבסוף החברה.

על דייט שני כבר לא היה מה לדבר.

“גם הדייט הזה הרגיש לי פשוט מושלם!”, התייפח נמרוד בפני און, “אני פשוט לא מבין, לא מבין! מה אני כבר עושה לא טוב?!”

המשך בעמוד הבא.

3 תגובות בנושא “סיפור: השריפה בפטיסרי של ניור

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: