נמרוד לא ידע מהיכן שאב את הכוחות להמשיך ולפלרטט עם בנות ולהזמין עוד אחת לדייט. את טליה, שבדיוק עברה לגור בעיר גם היא, הכיר במסיבת יום ההולדת של בן דודה, שהוא מכר ותיק. און דרבן אותו להתגבר על תחושת חוסר האונים מול המין הנשי ועל החשש מכישלון נוסף ולאחר שיחות מוטיבציה רבות מספור מצא את עצמו מזמין את טליה למסעדה החביבה עליו ואפילו נענה בחיוב.
נמרוד התלבש יפה, התבשם, ויצא מהבית רבע שעה לפני הזמן, בהערכה פסימית. הוא נכנס לרכב, הניע ויצא לדרך.
בצומת הראשי של השכונה היה רמזור אדום ארוך בצורה לא סבירה.
“הצילו!”, נשמעה לפתע צרחה נוראית של אישה מהגן העירוני שליד הצומת, “הצילו!”
נמרוד לא חשב פעמיים, כיבה את הרכב במקומו ורץ אל הגן.
מיד כשנכנס בריצה לאזור הספסלים של הגן ראה נער ונערה שברגע שהתקרב אליהם התפקעו מצחוק. “עוד אחד האמין לזה!”, אמר הנער לנערה במהלך התקף הצחוק.
נמרוד כעס בצורה שלא תאמן. ליבו הלם בקצב מטורף. הוא היה בטוח שמדובר במקרה של אלימות או פציעה! אך לא היה לו זמן להרצות לנערים הטיפשים, הוא לא רצה לאחר לטליה. הוא נזף בהם כדי לצאת ידי חובתו ורץ בחזרה אל האוטו.
אנשים קיללו והתעצבנו על שחסם את הצומת ורק הוסיפו לזעמו על הנערים המטופשים ומתיחתם המעצבנת. הוא נכנס אל הרכב, סובב את המפתח בעצבים ו…
דממה.
כלום.
הוא ניסה להניע שוב, אך ללא הועיל: בהדלקת הרכב לא נשמע כל קול המעיד על מנוע עובד. הוא ניסה עוד פעם ופעמיים ובניסיון הבא שם לב שעל המסך שברכב, במקום שיופיעו תפריטי הניווט והמוזיקה, הופיע סימן קריאה אדום בתוך משולש אזהרה ולידו כיתוב חמור למראה בקוראנית.
הנוכחים האחרים בצומת צפרו בחוסר סבלנות משווע.
רק זה היה חסר לו! גם הנערים המעצבנים, ועכשיו האוטו ו…
כוס אמק! הוא רצה לצרוח מרוב עצבים.
לבסוף הצליח להירגע מספיק כדי להתעשת ולזכור שהאוטו שלו לא מניע באמצע צומת מרכזי בעיר.
פאק, מה עושים במקרה כזה? הוא המתין עד שהרמזור נהיה אדום שוב, הדליק אורות חירום, יצא מהאוטו והניח מאחור משולש אזהרה. הוא ניסה להתקשר לאביו כדי לקבל עצה, אך זה לא ענה לטלפון. הוא חזר לאוטו וחיפש הסבר בספר הרכב, אך לא היה שום פרק שכתורתו "כתובים מפחידים בקוראנית".
ברגע הזה נזכר שיש לו דייט שעליו לבטל, והתמלא באפילו עוד יותר תסכול. וממש רגע לפני שהתקשר לטליה, שם לב לבחור צעיר, חביב למראה, שנקש על חלון רכבו מהצד של הרחוב.
נמרוד פתח את הדלת בזהירות. “נמרוד, מה קורה?”, שאל הבחור. “זוכר אותי? תיקנת לי את הטלפון לפני חודשיים.”
נמרוד לא זכר את הבחור, למעשה נראה לו שמעולם לא נפגשו, אבל הגיוני שלא יזכור את כל מי שעבר אי-פעם בחנות ומעבדת הטלפונים שלו.
“עברתי כאן ברחוב וראיתי שאתה תקוע פה. מה קרה לרכב?”
נמרוד הסביר והראה.
“אה, שטויות! ראיתי את התקלה הזו איזה… מיליון פעמים אולי במוסך שלי. זה קורה בדגם הזה כל הזמן, אני אומר לך: הקוראנים האלו כפרה עליהם, עושים חרא של רכבים ומסדרים לי המון פרנסה. גם הטלפונים שלהם ככה, לא? בוא, תצא מהרכב, זה חמש דקות לתקן.”
הבחור פתח את מכסה המנוע, ניתק את המחבר החשמלי של המצבר והמתין קצת. “תכל’ס, זה אותו דבר כמו בטלפון. צריך לעשות ריסט למחשב של האוטו, 90% מהמקרים זה פותר את כל הבעיה. הנה, נחבר שוב.”
והפעם הרכב הניע!
נמרוד המאושר הציע לבחור החביב – משום מה שכח לשאול לשמו – תשלום על העבודה, או אפילו טרמפ ליעדו, אך הבחור סירב. “זה בקטנה בין חברים. נגיד שאתה אתה חייב לי טובה", הסביר הבחור החביב. “אני בדרך לאמא שלי, ממש פה בבניין, לא נעים שתחכה", התנצל ונעלם במהרה מהעין.
נמרוד הגיע לדייט שלו באיחור של עשרים דקות, והתנצל ללא הפסקה. לפחות היה לו סיפור טוב לספר לטליה.
טליה לא התרגשה יותר מדי מהאיחור, במיוחד לאחר ששמעה את כל הסיפור שהוביל אליו. “איזה קטע", אמרה, “בחור שאתה לא מכיר בכלל? כמה נחמד מצדו!”
בשלב הזה נזכר נמרוד שמרוב ההצפה הרגשית של הערב לא סכר את פיו ולו לרגע, וכמעט היה בטוח שהדייט הזה אבוד. בכל זאת, התעשת ונזכר להיות נחמד ולתת לה הזדמנות לדבר.
טליה התגלתה כבחורה חביבה למדי. היא הייתה קצת ביישנית, אבל לא יותר מדי, בדיוק במידה שאהב. והסתבר שבאופן מקרי לשניהם היה קטע עם קולנוע צרפתי. במיוחד לאור העובדה שזה תחביב לא נפוץ במיוחד, הוא זיכה אותה בהרבה נקודות אצלו. למשך כמה דקות אפילו החליפו רשמים על "מעילו הישן של דוד קלוד", הסרט עטור השבחים שזכה בשנה שעברה בפרס בפסטיבל קאן. כשגילו ששניהם טרם צפו בסרט "אחותי: ההתפכחות" סיכמו כבר על מפגשם הבא שיערך בעוד שבוע בסינמטק.
ואו, זה היה ממש מושלם!, חשב נמרוד, מעולם לא היה כזה דייט מוצלח! ובדיוק לכן כדאי לחתוך בשיא, לפני שמשהו ישתבש. הוא ביקש חשבון וכשזה הגיע, בעוד טליה גיששה בתיק אחר ארנקה, סרב בכל תוקף אפילו לשמוע על כך שתשלם.
הוא שלח את ידו אל תיק הצד שלו אותו תמיד תלה על הכיסא –
איפה התיק?
הו לא, רק זה חסר לו!
הוא קם והסתכל סביבו, אך התיק לא נראה בשום מקום. לא מתחת לכיסא, לא מתחת לשולחן, לא…
וכך מצא עצמו ללא טלפון וארנק ומפתחות לרכב, כי כולם בתיק, והכי גרוע – בלי יכולת לשלם! ועוד אחרי ההתעקשות שלו לשלם בעצמו, זה…
אוף, איזה יום מחורבן! גם המתיחה של הנערים, גם האוטו, גם התיק! הוא כמעט נשבר והתחיל לבכות מרוב זעם, והדבר רק הוציא אותו יותר מכליו, כי איזו בחורה תרצה להמשיך לצאת עם בחור שפרץ בבכי באמצע הדייט שלהם כמו ילד קטן אחרי שאיבד את התיק שלו?
היא לא תבין שזה מזעם, היא תחשוב שהוא ילדותי, ובנות כבר דחו אותו אחרי דייטים על דברים פחותים מזה.
“זה בסדר", אמרה טליה בקול סלחני, “זה יכול לקרות לכולנו. אני אשלם ואעזור לך לחפש את התיק, אולי נפל בחוץ, אני גם אתן לך טרמפ אחר כך אם צריך.”
בזמן שנמרוד החליף צבעים בין גוונים שונים של אדום והתאמץ שלא להתפרק מרוב זעם ממש מול עיניה, נכנסה לבית הקפה גברת בגיל של אמא שלו, לבושה בבגדי ספורט, ופנתה בקול לבאי בית הקפה.
"יש כאן מישהו בשם נמרוד? אתה? מה שם המשפחה? כן, זה אתה בתעודת הזהות. אני שמחה שמצאתי אותך! כן, יצאתי להליכה ומצאתי את התיק שלך זרוק בפארק ממול, עם כל החפצים מפוזרים, כנראה מישהו גנב לך אותו וחיפש שם כסף. קיוויתי שאולי הבעלים של התיק נמצאים פה באזור, טוב שמצאתי אותך…”
נמרוד הודה לגברת ארוכות ולאחר שהלכה הצליח לסיים את הדייט בצורה מכובדת ונפרד מטליה בלבביות.
איך זה תמיד קורה לו? גם בדייט הקודם עם עופרי איבד את הטלפון שלו. מוזר.
כשהגיע הביתה ונרגע מהיום המטורף שעבר עליו, קלט לפתע שלמרות כל הטירלול מסביב ארע היום מאורע היסטורי: הוא קבע דייט שני עם בחורה! נכון שבגילו הגריאטרי זה ממש פתטי להתלהב מדייט שני, יש לו כבר חברים שהתחתנו והביאו ילדים, אבל… נו, עכשיו כל שנותר היה לקוות שלא פישל בשום דבר כך שלאחר שתהרהר בדברים בבית, ואולי תתייעץ עם חברה או שתיים, תיזכר פתאום, כמו רבות שקדמו לה, שבעצם "אין קליק".
אבל לשמחתו זה לא קרה. לאחר כשבוע של חשש מצא עצמו ממתין לטליה זמן רב מראש בבית הקפה שליד הסינמטק. כשהגיעה בירך אותה בלבביות והשתדל שלא להראות מגוחך כשנצמד בחרדתיות לתיקו. השיחה הייתה נעימה ובאמצעה, כשהלכה לשירותים, אפילו הרשה לעצמו להוציא לרגע את הטלפון מתיקו ולשלוח הודעת עדכון לאון הסקרן.
עם סיום הקפה והעוגה יצאו לסינמטק, והוא אפילו אחז בביישנות בידה. "נשק קר, חם, משהו להגנה עצמית?" השומר, בחור מבוגר ומשופם בגיל של אביו, בדק את שניהם עם גלאי המתכות, לאחר מכן את התיק שלו בדקדקנות יוצאת מהכלל ולאחר מכן את התיק של טליה. “סליחה, מה זה?” שאל בתדהמה כששלף מתיקה הנשי והחמוד חפץ מרושע למראה, כנראה רובה אוטומטי קצרצר.
טליה ונמרוד הביטו בתדהמה מוחלטת. השומר ביקש מיד מהאנשים סביבו להתרחק, קרא לקב"ט במכשיר הקשר, ביקש להזעיק משטרה והורה לזוג שלא לזוז ממקומם.
נמרוד נחרד. מה… מה?
טליה בוודאי לא תכננה פיגוע ירי בקניון.
טליה לא הצליחה להוציא הגה מפיה, רק בהתה ארוכות במאבטח וברובה ולכמה רגעים אפילו בנמרוד, שלרגע חשש שמא תחשוד בו שניסה לנצלה כדי להבריח נשק לקניון.
איך הדברים המוזרים האלו תמיד קורים לו? ולמה תמיד בדייטים?
הקב"ט הגיע במהרה והחל לתחקר את טליה ואותו באגרסיביות.
“מי זה? החבר שלך?” שאל אותה הקב"ט וטליה הסבירה שלא, כאילו –
למקום הגיע שוטר, די מהר, ראה את הסיטואציה ובקול סמכותי ונמוך פנה אל הקב"ט והשומר. “מי תפס את הנשק הזה? אתה? ואתה הקב"ט? כל הכבוד! השניים האלו שתולים שלי והנשק הזה מפלסטיק. הטמנתי אותו בתיק של הבחורה הזו כחלק מביקורת שגרתית שאנחנו עורכים לבדיקת הערנות של המאבטחים. ראיתי כבר הרבה מקרים שבהם מאבטחים מזלזלים ולא בודקים כמו שצריך תיקים של בחורות צעירות… ולך תדע, אולי איזו בחורה צעירה ויפה היא בכלל המסייעת של איזה מחבל? אה? יופי, כל הכבוד!”
השוטר פנה אל טליה ונמרוד ואמר "אני מצטער שנאלצתם ככה להילחץ, אבל אין מה לעשות, זה למען הביטחון של כולנו. אתם יודעים, אין לי תקציב לשכור שחקן שונה לכל קניון, ככה זה עם כל הקיצוצים הזה… אתם משוחררים שניכם.” הוא הביט בחומרה בנמרוד והוסיף "ואה – כן – תשמרו טוב על התיקים שלכם, אה?", כאילו שידע יותר משסיפר.
כשחיפש לאחר מכן באינטרנט, לא מצא תקדימים לכך ששוטרים הטמינו דמאים של נשק בתיקי אזרחים, אבל בדיעבד לא התלונן: המאורע המפחיד רק קרב ביניהם, ונתן להם נושא לשוחח עליו עד שהתחיל הסרט, וגם לאחריו כשהלכו אל הטיילת המופלאה עם הנוף עוצר הנשימה המשקיף אל המפרץ.
הסרט, אגב, היה די מוצלח. נמרוד הרשה לעצמו להניח את ידו על כתפה של טליה ויצא מגדרו מרוב התרגשות כשבחרה להניח את ראשה על כתפו.
בימים העוקבים שוחחו בהודעות ללא הפסקה ואפילו קבעו דייט שלישי!
מי היה מאמין?
“אמרתי לך שבסוף זה יקרה", הסביר און. "אל תפתח הרבה ציפיות, כן? זה רק דייט שלישי אבל… יש לי תחושה טובה לגבי זה.”
המשך בעמוד הבא.
שמעון נעים-גור: סיפורים לתקופת קורונה 
3 תגובות בנושא “סיפור: השריפה בפטיסרי של ניור”