מה הסרט האהוב על טליה? כמובן, "השריפה בפטיסרי של ניור", שלמרות שמו עוסק דווקא בהתגייסותה של הקהילה לשחזור המוסד הוותיק ובמערכת היחסים המורכבת שמתפתחת בין הפטסייר המבוגר וחשוך הילדים, איש קפדן ורגזן, לבין הנער הכריזמטי והנעים שבתנועת הנוער המקומית אשר לקח על עצמו את מאמצי גיוס הכספים. ומדוע דווקא הסרט הזה? טליה התוודתה שיש לה חולשה בלתי מסויגת למתוק ושהסרט, כשם שגירה את חושה הקולנועי, גירה את בלוטות הטעם שלה.
היה זה קל, לכן, לקבוע את הדייט השלישי במסעדת הקינוחים הצרפתיים המהוללת של העיר. נכון שממש יקר שם, אבל בשביל דייט הוא יכול להרשות לעצמו.
את אפליקציית ההיכרויות טרם מחק מהטלפון עד שיתבהר המצב עם טליה. באופן מעניין למדי, דווקא באותו הבוקר הציקה לו האפליקציה עם הודעה על כך שעלמת חן “עשתה לו עיניים” וירטואליות. הייתה זו לא אחרת מאשר טליה. הוא נכנס לפרופיל שלה והשתעשע מהמחשבה שכנראה היה פונה אליה במוקדם או במאוחר אילו לא היו נפגשים פיזית.
הוא קרא את הפרופיל בעיון, צחקק כשמצא תחת תחומי העניין שלה "קולנוע צרפתי", ואפילו למד פריט מידע מעניין שלא ידע: המאכל האהוב עליה, לפי הפרופיל, הוא רימון. בחירה מצוינת! פרי חושני, מלכותי, מורכב ומעודן, ממש כמוה.
היה כל כך כיף לפגוש את טליה! מיד כשהגיעה המלצרית ביקש את הקינוח שהיה בטוח שיהיה החביב עליה במסעדה, קרוקומבוש מלכותי עם הפתעה במסגרת התפריט המיוחד לרגל ראש השנה המתקרב: בלב כל פחזנית שלו היו גרגרי רימון מופלאים. ובעודו מאזין לסיפוריה של טליה, הגיע מלצר אותו מעולם לא ראה במסעדה ובמבט חמור סבר הודיע "צר לי, אבל אין היום קרוקומבוש, בדיוק נגמר… אפשר להציע לכם משהו אחר? אולי אקלר עם קרם רימון?”
“אני מצטערת, אני אלרגית לרימון", אמרה, “יש משהו בלי?”
נמרוד ההמום לא ידע כיצד להגיב. איזה מזל שנגמר! אבל היא כתבה בפרופיל שלה ש…
“את אלרגית לרימון? עד כמה?” שאל אחרי שבחרה לבסוף בסנט הונורה.
“כנראה שאני אחיה, אבל פריחה אני מקבלת, וקוצר נשימה קל. מזל שהוא אמר! הייתי כל כך מרוכזת בך ששכחתי לשאול…”
נמרוד היה כל כך מוטרד עד שאפילו המחמאה חלפה לו מעל הראש. הוא היה עשוי לפגוע בבריאות שלה! שלא לדבר על זה שהיה הורס כל סיכוי אתה… לאחר שבמשך דקות לא הצליח להתרכז במילה שאמרה, הלך לרגע לשירותים והציץ שוב בפרופיל שלה. שום אזכור לרימון.
כלום.
שום דבר.
האם הוא מתחיל לדמיין דברים?
הוא שטף פנים, הכריח את עצמו להירגע, וחזר למסעדה. במהלך שארית שהותם שם השתדל להיות הכי נחמד וקשוב שרק היה יכול, אבל אי-שקט כבד לא נתן לו מנוח. על שאלתה האם הכול בסדר השיב שוודאי.
לבקשתה, לאחר הדייט לקח אותה להראות לו את החנות שלו. הוא ערך לה סיור מודרך, זכה למחמאות על העיצוב ואפילו הכניס אותה אל הפינה השמורה ביותר, המעבדה שלו. בשטח הצפוף של הכוך שהיה המעבדה שלו עמדו שניהם די קרובים והוא קשקש קצת על המעבדה ועל המכשירים ועל…
טליה לא התעניינה כל כך, שם לב פתאום, לא במכשירים ולא בכלים, אלא יותר בו.
ובשעה שנצמדה בינו לבין כוננית מדפי המתכת ועמדה כנראה לנשק אותו – הוא היה צריך כבר לעשות זה, אבל מה לעשות: זה מפחיד בפעם הראשונה –
באותו הרגע נשמעו נקישות חזקות ועצבניות על דלת החנות.
איך תמיד כל הדייטים שלו מתחרבשים?! מה הפעם? למה הרגע המיוחד הזה – הנשיקה הראשונה – היה חייב להיהרס? לא מספיק שזה קורה כשהוא כבר עם רגל בקבר, גם זה לא?
“יש פה מישהו?”, צעק קול מבחוץ בפאניקה, “זה מקרה חירום!”
השניים יצאו מהמעבדה ומצאו שמחוץ לחנות עמד אדם עם מכשיר מדידה מוזר ומסכה שנראתה כמו ציוד אב"כ. “אני מצטער, אבל אתם חייבים להתפנות מיד! יש כאן דליפה של גז מסוכן! קדימה, בלי להתעכב, תנעל הכי מהר ותברח מכאן!”, צעק האיש עם המסכה.
נמרוד נכנס עם טליה לרכב והסיע אותה לביתה, עצבני ומאוכזב, אך למרות מצב רוחו הירוד ניסה להישאר מנומס ולשמור על אווירה נסבלת. מחוץ לביתה ישבו ברכב ודווקא טליה היא זו שהחזירה את שמחת החיים ביניהם כשצחקה על כך שיש להם מזל ממש מחורבן וכל הדייטים שלהם משתבשים בצורה זו או אחרת. “אבל זה רק גורם לי להבין יותר שאני רוצה להיות אתך", אמרה, “איכשהו אתה לא חושב שאני מביאה לך נחס, למרות הכול. אני במקומך כבר הייתי מתייאשת…”
ליבו ניתר בקרבו מרוב שמחה. אילו רק ידעה מכמה נחס סבל הוא לאורך שנות הדייטים שלו…
ובדיוק כשעמדה לנשק אותו, נשמע קול צחקוק של ילדים וביצה חדרה דרך חלון הרכב הפתוח ומילאה את טליה בנוזל רירי ומגעיל.
את הנשיקה הזו כבר לא השלימו. טליה רצה הביתה להתנקות ולנמרוד לא נותר אלא לתהות מדוע גם כשמישהי מסכימה סוף כל סוף לצאת אתו עד לדייט שלישי, כל מה שרק יכול – משתבש.
למחרת, כשהגיע אל המעבדה, ראה קופסה כבדה שנפלה במהלך הלילה אל הרצפה מהמדף העליון של כוננית מדפי המתכת. אילו רק הוא היה שם ברגע הלא נכון, זה היה מסתיים בפציעה! ובעודו כועס על עצמו על שכך לא דאג לבטיחות המעבדה של עצמו, נזכר שאמש, בדיוק באותו המקום, עמדה טליה.
אדום כעסה על עצמה. הקטע הזה עם הביצה היה ילדותי מאוד, וכנראה ישיג בדיוק את ההפך ובסוף יקרב ביניהם.
היא פשוט הייתה מיואשת.
בכל הקריירה שלה לא קרה דבר כזה!
לא משנה איך ניסתה להפריד ביניהם, מישהו או משהו תמיד הפריע!
הוא קיבל עזרה עם האוטו. בשעה שחיטטה בתיקו שגנבה מבית הקפה כדי לשלוח הודעות מהטלפון שלו מצאה אותה גברת שיצאה להליכה וגרמה לה לברוח כשכבר מרחוק שמה לב שהיא מתקרבת אליה. בדייט הבא שוטר שהגיע משום מקום טען שהנשק היה תרגיל שלו ונטל את העוקץ מתוכניתה. אדום שתלה על הנשק סימנים מזהים של נמרוד, כאלו שהיו מספיקים כדי לעשות לו צרות כאלו שהבחורה תעזוב, אבל שהיו מתגלים כלא קשורים אליו בבדיקה מעמיקה יותר. אחרי הכול – היא לא רצתה לסבך אותו בפלילים, רק להפריד ביניהם.
אפילו כשבדייט השלישי ניסתה לגרום לו להזיק לבחורה פיזית כדי שתשנא אותו, נכשלה. למרות שהיה קרוקומבוש רימון במסעדה צץ משום מקום מלצר שלא היה ולא נברא והכריח אותה לבחור קינוח אחר, ואפילו הקופסה הכבדה שהייתה פותחת לה את הראש נפלה אל רצפה ריקה כי בדיוק, הפלא ופלא, נמצאה דליפת גז באזור!
נו, באמת!
איך תסכל את הדייט הרביעי?
הפעם החליטה על אסטרטגיה קיצונית במיוחד, תוצאה של ייאוש ושל נקמנות שהחלה לפתח כלפי נמרוד. הגיע הזמן שיבין כבר שזה הגורל שלו ויימנע משניהם את כל כאב הראש הזה!
היא החליטה לשתול ברכבו מטען נפץ קטנטן ולפוצץ אותו כשיהיו בקרבת מקום, אבל מספיק רחוק כדי שלא ייגרם להם נזק. למחרת תגנוב את הטלפון של אחת מחברותיה של טליה ותשלח ממנה קישור לכתבה מזויפת באינטרנט בה יהיה כתוב שהתפוצץ רכבו של אדם החשוד בחברות בארגון פשע. זה בוודאות ירחיק אותה!
אדום לבשה את דמות האדם הכי כהה שיש, הסתוותה בבגדים שחורים, ובחשכת הלילה הסתתרה במקום תצפית אידיאלי על חניית החוף בו קבעו לטייל כדי שתוכל ליזום מרחוק את מטען הנפץ בדיוק בזמן הנכון.
רכבו הגיע.
נמרוד חנה.
נמרוד וטליה ירדו מהרכב.
הם התחילו ללכת לכיוון החוף עצמו…
רק עוד קצת…
ממש עוד כמה צעדים…
“אדום?!”
אדום קפצה במקומה. למשקיף מהצד היה נראה הדבר כאילו ששוטר סיור תפס פושע בשעת מעשה ומיד החזיר את האקדח למקומו. מקרוב, ידעו אחיות הגורל לזהות זו את זו, וכך אדום ההמומה שאלה "כחול, מה את עושה פה?”
“אני ממלאת משימת גורל, כמובן", השיבה כחול. “ואת?”
“אותו הדבר, כמובן.”
“למה ניסית לפגוע בי, אם כך?”, שאלה אדום.
“לא זיהיתי אותך מרחוק. חשבתי שאת מפריעה למשימה שלי. אני אמורה לגרום לטליה ולנמרוד להינשא, ומישהו ממש מנסה לשבש את הדייטים שלהם כל הזמן!”
אדום ההמומה לא ידעה מה לומר. מאז ומעולם לא קרה דבר שכזה!
“אני… לא… פשוט לא ייתכן. המשימה שלי היא לדאוג שנמרוד יישאר רווק לנצח. אבל… הגורלות לעולם לא… זה פשוט לא אפשרי… הגורלות לא יכולים להיות סותרים.”
“אבל עובדה, הם כן.”
כצעד נוסף שיבטיח שלא יתפתו למעול בתפקידן, היו אחיות הגורל בעלות תפקיד כפול: כל אחת מהן ביצעה משימות גורל, שתפקידן לגרום לגורלות להתקיים, וכן מסרה משימות לאחיותיה ועקבה אחרי ביצוען עד שהושלמו. כך, בתרחיש ההיפותטי בו הייתה ירוק מקבלת משימה מכחול אך מועלת בתפקידה, הייתה צריכה לספק לכחול הסברים. בהצלבה מהירה הבינו כחול ואדום שירוק מסרה להן, משום מה, משימות סותרות.
“ידעתי שזה יקרה בסוף", אמרה ירוק כשהגיעו כחול ואדום יחדיו, “אני חשה הקלה גדולה.”
“מה זאת אומרת?”, שאלה אדום.
“כשקיבלתי את משימת הגורל עבור כחול, שמתי לב מיד, כמובן, שהיא סותרת את משימת הגורל של אדום. אך מה כבר יכולתי לעשות? כידוע לכן, אסור לנו לפקפק במשימות הגורל עליהן אנו מופקדות, לא להרהר, לא לשאול שאלות. אבל מצד שני, שמעתי משתיכן דיווחי ביצוע וכמעט התפתיתי לגלות לכן כמה מוזר המצב.”
“אז למה לא סיפרת לנו שיש סתירה?”, שאלה כחול.
“זה הגורל שלנו", ענתה ירוק, “וגם בו אסור לפקפק.”
“מה אנחנו אמורות לעשות, אם כך?”, שאלה אדום. “אי אפשר להמשיך ככה.”
“אני לא יודעת", אמרה ירוק, “קיוויתי כל הזמן שמתישהו יגיעו גורלות חדשים והבעיה תיפתר בעצמה והסתירה תיעלם, אבל ככל שחלף הזמן והגורלות החדשים לא הגיעו, נהייתי אובדת עצות יותר ויותר. מהבחינה הזו הקלתן עליי בבואכן, אבל תשובה אין לי.”
“נאלץ לחפש תשובה בספר תקנות הגורל, אולי יש בו התייחסות", אמרה אדום. לאחרות לא היו רעיונות חלופיים.
ספר תקנות הגורל, כרך עב כרס מאוד שהסדיר את פעולתן של האחיות, לא נפתח כבר מזה עידנים רבים. הן חיפשו ארוכות בספר תקנות הגורל, אך לא היה שום פרק שכתורתו "סתירות בין גורלות". לאחר שעברו על הספר כולו בדקדקנות, נאלצו להודות שאכן יש כאן מקרה שלא כוסה על ידי התקנות. למרבה המזל, הייתה תקנה אחת שעסקה בטיפול במקרה שחסר התייחסות בתקנון עצמו. לפיה, במקרה שבו במהלך משימה אחיות הגורל עומדות בפני בעיה שלא מכוסה בתקנון, הן אמורות למפות את כל דרכי הפעולה האפשריות ולהציגן כהכרעה יום-יומית מטופשת בפני בעלי העניין הישירים של המשימה. היו בסך הכול שתי דרכי פעולה: לגרום לזוג להינשא, או לגרום להם להיפרד ולנמרוד להישאר רווק לנצח. הצבתן בפני נמרוד וטליה הופקדה בידי ירוק.
הדייט הרביעי היה פשוט מצוין. הם טיילו על החוף, התחבקו, התנשקו לראשונה ו… ואו! שום תקלות, שום בעיות, מושלם בעליל! הדייט המושלם היחיד בכל חייו!
לדייט החמישי החליט נמרוד לקחת את טליה למסעדה, להמשיך לסרט צרפתי ולסיים בפעם הראשונה בדירתו.
האוכל במסעדה היה מצוין, ובסיומו הגיעה בעלת המקום לקשקש אתם. “אני עובדת על עדכון של התפריט, אני רוצה להציע לכם קינוח בחינם בין שניים חדשים שיש לנו כאן, כדי לשמוע מה דעתכם. מה אתם אומרים, מעוניינים? מצוין. כנאפה או צ’ורוס?”
נמרוד העניק לטליה את הבחירה והיא, לאחר התלבטות קצרה, בחרה בכנאפה. בעלת המקום העניקה להם את המבט הכי בעל משמעות שרק אפשר, נו – אחרי הכול קינוח הוא דבר שאין להקל בו ראש, ואחרי מספר דקות הגיע לשולחן כנאפה שהיה ממש מצוין.
הזוג יצא מהמסעדה והגיע לחניה של המרכז המסחרי שהייתה כמעט ריקה באמצע השבוע. משום מה, דווקא בצמידות לרכבו של נמרוד עמד רכב אחר ולידו חיכה איש גדול ממדים. כשנמרוד וטליה הגיעו התקרב אליהם האיש, שהיה עצום ממש, עם שרירים כמעט לא אנושיים, והכניס אגרוף הישר לבטנו של נמרוד שנפל על הרצפה והתפתל מכאבים. האיש העצום התעלם מטליה המפוחדת, שממש הלבינה מרוב פחד, הביט לנמרוד בעיניים עם מבט של טירוף ואמר "תקשיב טוב, נמרוד, יא חתיכת פדופיל מזדיין! עוד פעם אחת אתה שולח הודעות לבת שלי ואני שובר לך את כל העצמות ושורף לך ת’חנות, שמעת, נמרוד? לא מעניין אותי כל הגב שלך, עם הבת שלי לא מתעסקים!” הבריון הוסיף בעיטה הגונה והלך לאוטו שלו. “היא בת שבע, יא חתיכת קוקסינל פדופיל, בת שבע!” קרא בדרכו לאוטו, “בת שבע!”
“אני באמת לא מבין", אמר נמרוד. יותר נכון, בכה. יותר נכון, ייבב על כתפו של און שבא לבקרו במיטת חוליו. "מה, זה הגורל שלי להישאר לבד לנצח?”
"אחיות הגורל מנחות את מי שמקבל אותן ומעכבות את מי שמתנגד להן"
– קלינתס, מצוטט על ידי סנקה
– אפריל 2020
כבר ניחשתם על מה התבקשתי לכתוב? התשובה בעמוד הבא.
שמעון נעים-גור: סיפורים לתקופת קורונה 
3 תגובות בנושא “סיפור: השריפה בפטיסרי של ניור”