סיפור: פורוורד

ארוחת השישי עם יוחאי וניתאי עברה בנעימים. נגה אשתו של יוחאי הכינה אוכל מצוין, כתמיד. חברתו של ניתאי לא הצטרפה הפעם, וכיוון שלנגה כבר היה רגיל, הרשה לעצמו לפתוח את הנושא גם בנוכחותה: מה יאמר בשיחה עם רפי? ארוכות התלבט האם להעלות כלל את הנושא, ומשהחליט שכן, החליט גם להיות אמיץ ולספר את הסיפור כולו, אפילו את תיאור העלבונות שהוטחו בו. את השמות כמובן החליף בשמות בדויים, אך פרט לכך סיפר את האמת כולה.

הדעות בנושא היו חלוקות. יוחאי סבר שאדם עם אופי כזה לא יכול לקבל המלצה חיובית כיוון שנטייה מזלזלת כמו זו לא יכולה להיות מנת חלקו של אדם שאמור להיות הממונה המקצועי של עובדים רבים. מה גם, אין זה מופרך שבמוקדם או במאוחר איתי ימצא את עצמו אומר דבר מה מכוער שיגיע לאוזני הבוס החדש שלו שאתו, שלא כמו עם ראש המחלקה שלו, הוא יאלץ לעבוד בצמידות.

ניתאי ונגה חלקו עליו. לדבריהם, ההתנהגות שלו מגעילה לחלוטין אבל לא מצדיקה חוות דעת שלילית בהינתן שעד כה כן הצליח להפגין יחסי עבודה טובים עם האנשים אתם עבד בצמידות, גם אם הוא מרשה לעצמו לזלזל במנהלים מרוחקים יחסית שאת עבודתם הוא פשוט אינו מבין. הצדדים התלהטו בוויכוח עד שנפתלי חשש כבר שיגלוש לוויכוח בין יוחאי לאשתו ולכן חתם את הדיון והחליט לאמץ את דעת הרוב.

בשיחה עם רפי הקפיד להיות הוגן ולא אמר מילה שתפגע בו ישירות, אבל אם לא ניכרה התלהבות מיוחדת מדבריו, הרי שעל כך לא הייתה לו שליטה.

טיפוליו של עמי היו ממש כמו שידור חוזר של המצב של פנינה. כל ביקור של נפתלי בבית החולים השיב זיכרונות לא נעימים אותם ניסה למחוק והעובדה שלא היה מי שיחלוק אתו את הזמן בבית לא סייעה אף היא. נפתלי מצא את המפלט בעיקר בעבודה, שם נטה להישאר שעות ארוכות בכל יום. נפתלי ערך לעצמו מנהג למצוא בכל יום את אחד העובדים המאריכים את שהותם ולקשקש אתו קצת על הא ודא. מדי פעם היה זה אפילו איתי, שהיה הן נחמד והן משקיען במיוחד לאחרונה. איתי אפילו הגדיל לעשות ויזם איסוף כסף למען מתנה לעמי, קורא ספרים דיגיטלי וסכום יפה לצדו לקניית ספרים, בתקווה שיוכלו להנעים את זמנו בזמן הטיפולים הקשים. “זה המעט שאנחנו יכולים לעשות בשביל מי שנתן את הנשמה שלו למחלקה, לא?” הסביר פעם בשיחת השעות המאוחרות.

תוצאות המכרז הגיעו יום שלישי אחד בדמות דוא"ל יבשושי בו נפרד רפי מממלא התפקיד הקודם במילים הכי קרות שיכולות להתאים למאורע והכריז על זהות ממלא התפקיד החדש, שלא היה איתי. לדוא"ל כותבו עובדי הפרויקט, כל המתמודדים במכרז ומנהליהם הישירים. נפתלי לא הזיל דמעות יתרות על אי-היבחרותו של איתי.

פניו של איתי לא נראו עוד באותו השבוע. הוא לא לקח חופש מוצהר, אבל משום מה לא נראה בחדר האוכל או בפינת הקפה ובוודאי שלא בטיולי הערב של נפתלי במסדרונות. בראשון מוקדם בבוקר, מיד כשהגיע, גילה נפתלי פגישה אישית שהציב איתי ביומנו ליום שלישי.

נפתלי אירוח אותו בנימוס והציע קפה ועוגה ומשסרב העניק לו את רשות הדיבור.

“אני יושב פה כבר ארבע שנים על אותו הכיסא, הגעתי להישגים יפים – אתה בעצמך כתבת את זה במכתב ההמלצה שלי – ואני מרגיש שהגיע למצוא את הדבר הבא. חשבתי שהמכרז הזה יהיה דרך טובה, אבל טעיתי. זה בהחלט מעורר בי מחשבות על המשך הדרך פה במחלקה.”

נפתלי בהה בו ארוכות בלי לומר דבר, כמו והמתין שימשיך בדבריו, אך משאלו בוששו לבוא ואי-הנעימות שבשתיקה התעבתה עד להתפקע אמר נפתלי "טוב, אני מבין. אתה תמיד מוזמן להגיש את עצמך לעוד מכרזים שנפתחים כל הזמן, אני תמיד אשמח להמליץ.”

פניו של איתי הסגירו אי-נוחות. נראה שציפה לתגובה אחרת, פעילה יותר, ממש כמו ויתנפל עליו נפתלי עם רשימת תפקידים מוצעים, אפילו אולי מינוי כלשהו בתוך המחלקה. “תודה", אמר איתי לבסוף ונפתלי הבין את הרמז העבה שבקרירות דבריו המופגנת: דרכו כבר לא במחלקה, הוא הולך לחפש דרך החוצה.

האם עליו "להלחם" עליו לבל יתפטר? כשהיה במצב דומה לפני ארבע שנים יצא לסדרת קרבות ארוכה כדי להותירו בתוך המחלקה. כנראה אפילו איבד עובד או שניים כי לא היה יכול להעלות את שכר כל הראויים להלחם עליהם והעדיף להפנות אחוז נכבד מתקציב העלאות השכר שקיבל לאיתי דווקא. והפעם?

בנחישות קרה סקר בראשו את כלל התמריצים שהיו בידיו והגיע למסקנה שהוא לא הולך לחזור על הטעות הזו בשנית: יש מספיק עובדים אחרים שהוא צריך לשמר. האם יציע לו העלאה קלה בשכר? לא, ייראה זה כלעג לרש. האם יש תפקיד מתאים שעומד להתפנות? לא הצליח להעלות דבר בדעתו. האם יוכל להמציא עבורו תפקיד בעל שם מפוצץ וחלול מתוכן שיוכל להציע? לא, זה לא יעבוד, איתי יבין את זה מהר מדי.

והאם, עלתה מחשבה מרושעת בראשו, האם היה מגיב בכזו רופסות אילולא תקרית בית הזונות? האם הוא מבצע עוול כנגדו?

שאר הפגישות של היום השכיחו את הסוגיה מדעתו, אך כאשר שכב לבדו במיטה לפני השינה הבין את הדבר בפשטות ובהירות: אילו היה מפטרו, היה משתמש בסמכותו לרעה. אבל "להלחם" עליו מרצון? לזה אינו מחויב מוסרית.

איתי שוב נעלם לכשבוע שבסופו הופיע במשרדו עם מכתב פיטורין לאחר שמצא, לדבריו, משרה אצל המתחרים בדירוג תפקיד יותר טוב. “אני ממש מצטער, חבלי לי שאתה עוזב, אבל אולי יהיה לך טוב לנסות גם מקום אחר. בהצלחה בהמשך הדרך!”, אמר נפתלי בקול מכני וממש בלי שהותיר לאיתי זמן לתשובת נימוסין הוסיף "בכל מקרה, אני אקבע לנו למחר דיון על תכנית העברת ידע מסודרת. אני אשמח אם כבר עכשיו תתחיל להכין מסמך שמרכז את כל הפעילות שלך…”

האם רק היה נדמה לו או שמא איתי נכנס עם מבע כועס אל החדר מלכתחילה ויצא עם אחד כועס אפילו יותר לאור תגובתו המנומסת והקרה להפליא של נפתלי?

בימים העוקבים הקפיד איתי על נראות מרובה, כנראה כמעין הזדמנות להיפרד מחבריו. ביומו האחרון הגיע לעבודה רק באזור שתיים, הסדיר מספר עניינים ביורוקרטיים, ובשלוש ערך מפגש פרידה עם כיבוד מושקע. נפתלי נשא נאום גנרי על כמה שנהנו כולם לעבוד אתו ואיחל לו בהצלחה בהמשך. כשהסתיימו הנאומים אכל מעט והותיר לזרם הנפרדים המאחלים לשטוף את איתי, רק ביקש ממנו לעבור לרגע במשרדו לפני שהוא הולך, פשוט כי היה חייב לשאול אותו לפשר אותם דברים שטרדו את מנוחתו כבר חודשים רבים: מדוע כינה את כהונתו הקודמת "בית זונות"?

והוא אכן הגיע, בידיו ארגז של חפצים אישיים, ולצדו ליאוניד, בידיו ארגז נוסף. לעזאזל, למה ליאוניד הזה היה חייב להידבק?! לידו לא העז לשאול, לכן רק שאל האם הוא צריך עוד עזרה עם החפצים. “טוב, בהצלחה בהמשך! מי יודע, אולי עוד נפגש יום אחד" אמר ואיתי השיב ביובש "כן, לך תדע…”

יום למחרת שוב היה חדר האוכל מלא עד אפס מקום והנה שוב מצא את עצמו יושב מאחורי לאוניד שהפנה אליו את גבו, הפעם ישוב לצדה של נועה, עובדת ותיקה אחרת.

“הוא אפילו לא ניסה להלחם עליו, לא ניסה!”, שמע את דבריו של לאוניד בוקעים מבעד לרעש הנורא של חדר האוכל, “שום דבר! לא הציע לו העלאת שכר, לא תפקיד חדש, כלום! אני באמת לא מבין אותו. לא חבל, על כזה עובד מוכשר וחזק? את יודעת מה איתי היה אומר על זה? הוא היה משתמש בביטוי האהוב עליו ומסנן ‘איזה בית זונות…’ “

בדממה, כאבל שכוחו לבכות על הקבר הקר כבר תש, קם נפתלי מהשולחן וחמק מבלי שישימו לב לכך שישב כל העת מאחוריהם והאזין לשיחתם.

תגובה אחת על “סיפור: פורוורד

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: