סיפור: צריך איזה נדב בחיים

תקלת חשמל חמורה בספרייה השביתה אותה לכמה ימים ושלחה את כולנו, צוות הספרייה, לחופשה כפויה. החלטתי לעשות לעצמי יום כיף בתל אביב, שם לא ביקרתי מזמן. לארוחת בוקר נפגשתי עם בת דודתי סימה שמבוגרת ממני בכמה שנים ולפני מספר שבועות יצאה לפנסיה, כך שללא ספק יש לה זמן לשבת אתי על כוס קפה.

"עליזה, איזה כיף לראות אותך!", אמרה סימה כשראתה אותי ומיד ניצלה את ההזדמנות כדי להחליף חוויות ואינפורמציה על הענף של המשפחה שגר במרכז.

"דורית סיפרה לי שהבת שלה סיוון התגרשה", אמר סימה. "איזה גירושים מכוערים, אני אומרת לך! תמיד אמרתי לדורית, מהרגע הראשון, שהוא לא בשבילה. פגשתי אותו פעם ראשונה בחתונה של הבן של ציון, כשבא עם סיוון, ושתה שם כאילו שאנחנו באיזו טברנה ביוון. אמרתי לה, ‘דורית, תזהירי את סיוון, הבחור הזה שתיין, ושום דבר טוב לא ייצא מזה. כשהוא יחטוף עליה קריזה מרוב אלכוהול ויכה אותה, זה כבר יהיה מאוחר מדי’. אבל את מכירה את הדור הזה, למה שסיוון תקשיב? הם יודעים הכל, הם חכמים בהכול, הם יודעים הכול יותר טוב מאתנו כי האינסטגרם הזה שלהם אומר… והם כל היום בפייסבוק! הם כבר לא נפגשים, הכול בהודעות! איך אפשר להכיר ככה אנשים באמת? אין פלא שהם כולם מתגרשים! דרך הפייסבוק אי אפשר להבין אם בן הזוג המיועד הוא מבית טוב ואם האישה תדאג לילדים כמו שצריך, אני אומרת לך.

אפרופו פייסבוק, שניר סיפר לי שראה את דידי הבן של שאול ואת גיא הנכד של יעקב מתויגים ביחד במצעד הגאווה בתל אביב! היית מאמינה? ידעתי מאז ומעולם!

אבל שניר אמר לי שזה לא מקובל לדבר על זה היום, שזה נחשב לא מודרני לדבר… אה… ככה על הנטיות המיניות של אנשים. מה לעשות? ככה אלוהים עשה אותם. כן, אה? ככה זה היום, שלא יגידו שאנחנו הומופלביות.

מה אני אגיד לך… אבל חיים, הבן הגדול של יעקב, או אה! שמעת שהוא התקבל לאליפות אירופה בזריקת כדור ברזל? תמיד ידעתי שהוא היה כזה ג’אבר, אללה יסתור! אני זוכרת שיעקב בא לבקר אותי פעם כשהילדים היו קטנים…”

סימה המשיכה בסיפורים על קרובים רחוקים יחסית, עד שמיקדתי אותה בסיפורים על ילדיה שלה, על שניר שבעזרת השם יעבור את מבחני הלשכה של עורכי הדין ועל אגם שמתחתנת.

עכשיו הגיע תורי לספר.

"אילנה עולה עכשיו לכיתה י’. איך שהזמן טס! תראי אותה איזה חמודה, פשוט מקסימה! גם אני הייתי חתיכה כזו כשהייתי בגילה? לא, נו, סימה, את מגזימה… תודה, תודה… כן, אני משתדלת לשמור גם היום… מה? כן, היא עדיין בחוג של המחול. בדיוק באתי לספר לך שהיא זכתה במקום השני בתחרות העירונית של מחול בן זמננו. כן, כן… הנה, תראי איזה ריקוד! אני הייתי שם ופשוט התפוצצתי מגאווה. בשנה הבאה היא כבר בטח תיקח את המקום הראשון, ומשם לתחרות הארצית, ומשם השמיים הם הגבול, יש תחרויות בינלאומיות, יש… כן, זה ייפתח לה הרבה דלתות. כן, אני משתדלת מאוד אתה שתזכור להיות עם שתי הרגליים על הרצפה, כמו שאומרים, שגם תזכור שהיא לא צריכה להזניח את הלימודים הרגילים, ממחול אי אפשר לחיות ברוב המקרים, היא תצטרך ללמוד מתישהו מקצוע אמתי ובשביל זה היא צריכה ציונים טובים. היא לא הכי אוהבת ללמוד, אבל אני כל הזמן אומרת לה לקחת דוגמה מאח שלה, איך שהוא הגיע רחוק…

אהח, אילן שלי! כן, הוא עובד בחברת הייטק בתל אביב, פה לא רחוק, ומאוד מרוצה, ומרוויח יפה. אני כל כך שמחה בשבילו, באמת. הוא למד מאוד קשה עד שהגיע לשם, מאוד קשה, אבל הוא התמיד כל הזמן ובסוף הנה הוא, פשוט גאווה, פשוט גאווה! כן, הנה, יש לי תמונה שלו בטלפון. חתיך, נכון? כמו שלום כשהיה בגילו. רק תתעלמי מהעגיל הזה בגבה, זו תמונה קצת לא עדכנית, מלפני שנה, מאז שכנעתי אותו להוריד את הכיעור הזה. האפנות של הילדים האלו זה משהו, לא תאמיני! כן, ילד טוב, כזה ילד טוב! מה עם חתונה? לא… אה… כרגע… לא… הבחורה הזו שהוא יצא אתה כמה שנים, נגה, הם נפרדו לפני איזה שנה. כן, הוא יימצא כלה בזמן שלו. אני לא לוחצת, מה פתאום? היום זה לא מה שהיה פעם, שמתחתנים בגיל עשרים… היום שלושים זה כבר די סטנדרט. זה יגיע בזמן שלו, בטח, העיקר שימצא מישהי שטובה לו ומתאימה לו, כן, כן…

אה, שכחתי לשאול, יצא משהו מהעסק של נתי? אני זוכרת שאיריס סיפרה לי שהוא מקים עסק של סדנאות ללימוד נגרים חובבים ולא הבנתי למה פשוט לא ללכת לסניף של איקאה…”

נפרדתי מסימה באווירה טובה וניסיתי לארגן בראש את כל המידע החדש כדי שאוכל לעדכן את שלום כשאגיע הביתה. השעה הייתה רק שעת צהריים והחלטתי שיהיה נחמד לטייל קצת ללא מטרה מוגדרת לפני החזרה, לארגן את המידע בראש. הסתובבתי בדיזינגוף סנטר, קצת בקניון עזריאלי, קניתי כרטיס רכבת והחלטתי לסיים בטיול אקראי בשרונה שם ליד. הסתובבתי לי להנאתי ולפתע, האם זו אכן היא? כן, זאת היא. ראיתי את נגה, החברה הקודמת של אילן, יושבת שם על ספסל וקוראת ספר. להגיד שלום, או לא להגיד שלום? טוב, כשהם היו ביחד היא הייתה ממש בת בית אצלנו, והבנתי שהם בסך הכל נפרדו באווירה טובה ועדיין נפגשים מדי פעם בתור ידידים, אז לא נעים להתעלם.

"היי, נגה, מה נשמע?”

"עליזה! כמה טוב לראות אותך!”, אמרה נגה וחיבקה ונישקה אותי על לחיי. “מה את עושה פה?”, שאלה.

"אני ביום כיף בתל אביב. לא תאמיני איזה בלאגן יש לי בספרייה! כל החשמל שם קרס, שלחו אותנו לכמה ימים של חופש על חשבונם. אז אני מטיילת פה בשביל הכיף. ואת, חמודה?”

"היה לי ראיון עבודה בבוקר לא רחוק מכאן, ולא היו לי תכניות לשאר היום, אז החלטתי לבוא לכאן לקרוא ספר. נחמד שיש פה הרבה רעש, הרבה אנשים, מרגיש לי ממש חי.”

"כן, ממש נחמד פה. את יודעת, עברתי מכאן בבוקר, זה ממש מדהים שאפילו באמצע שבוע בבוקר יש פה כל כך הרבה אנשים! אז מה קורה אתך בימים אלו?”

"את יודעת, עליזה, אם את לא לחוצה בזמן, אולי נשב על כוס קפה? יש כאן בית קפה ממש חמוד ליד, שלא נדבר סתם ככה על רגל אחת.”

תמיד חיבבתי את נגה, ושיערתי שגם היא אותי, אבל הופתעתי מההצעה. לטובה, כמובן. ובכל זאת, היא כבר לא החברה של אילן, וזה מרגיש קצת מוזר, אבל למה לא?

התיישבנו בבית הקפה. נגה סיפרה שסיימה את הלימודים שלה ומחפשת עכשיו עבודה. ההורים שלה מרגישים טוב, שמחתי לשמוע. הראיתי לה תמונות של אילנה, וסרט שלה רוקדת, ונגה ממש יצאה מגדרה. “ואו, היא פשוט מוכשרת בטירוף! היא עוד תגיע רחוק, עליזה, אני אומרת לך! תמיד אהבתי אותה, ילדה כזו מקסימה, אבל לא ידעתי שהיא עד כדי כך מוכשרת! וכזו יפה, בנים בטח רודפים אחריה!”

"כן, פשוט מקסימה, באמת, פשוט מקסימה…”

"ומה שלום אילן? לא יצא לנו להיפגש בחודשים האחרונים. הוא כל הזמן אומר שהוא עמוס בעבודה.”

"כן, מינו אותו שם לתפקיד חדש, אני מודה שלא הבנתי בדיוק מה, את יודעת – אני לא חזקה בכל המחשבים האלו… הוא באמת מאוד עמוס, שיהיה בריא.”

"כן, באמת, שרק יהיה בריא… את יודעת, עליזה, ככה בינינו, ממש התרגשתי כששמעתי שככה קיבלתם אותו יפה, כמו שהוא.”

"מה?”, שאלתי בחוסר הבנה.

"נו, כשהוא… יצא מהארון. אני זוכרת שראיתי אותו אז עם הבלורית הוורודה החמודה הזו, והבנתי שזה חלק מהשחרור שלו. כששאלתי אותו עליכם הוא אמר לי שקיבלתם יפה את הנטייה שלו, שלא הייתה לכם שום בעיה עם זה. תמיד ידעתי שאת אמא תומכת, אבל קצת חששתי ששלום, ואת יודעת שהוא קצת מיושן, שהוא לא… לא יקבל את זה כמו שצריך.”

פתאום, כמו בבת אחת, נפלו לי כל כך הרבה אסימונים בראש. אבל הייתי חייבת לשתף פעולה, כדי שלא תהיה פה אי נעימות.

"כן, בטח, בטח, הוא תמיד יהיה הבן שלי. אחרי הכל, מה זה משנה? ככה אלוהים עשה אותו, לא? שיאהב בנות, בנים, הוא הבן שלי.”

"את כזו אמא מדהימה עליזה, באמת… אילן זכה, אני אומרת לך, זכה…”

שלחתי את נגה לדרכה והזמנתי עוד קפה ששתיתי במשך שעה ומשהו. הייתי כל כך טרודה. כל הדרך ברכבת התאפקתי שלא לבכות. למה הוא לא אמר לי שום דבר? למה הסתיר את זה מפנינו? אולי הוא באמת חשד מהתגובה של שלום? מה, הוא לא האמין בי בתור אימא שאני אסדר הכול, שהוא יקבל את כל התמיכה שהוא צריך?

ו… לגלות את זה ככה? זו לא בשורה נעימה בכל מקרה, אבל ככה?

בלורית ורודה, נו באמת, הייתי כזו טיפשה, כזו טיפשה… איך לא הבנתי? הוא ניסה לאותת לי אבל… אבל הייתי עיוורת!

ומה עושים עכשיו? להגיד לשלום, או לתת לאילן לעשות את הצעד?

האם לנסות לרמוז שאני חושדת? אולי רק לזרוק פה ושם מילה על זה שאני בעד ההומואים?

ואיך לתמוך בו ככה, כשהוא בטח סובל מהצורך להסתיר את מי שהוא כל הזמן?

הראש ממש התפוצץ לי.

הפגישה עם נגה התקיימה ברביעי. בחמישי בבוקר, כשהלכתי לויויאן הספרית, היא שאלה אותי אם הכל בסדר. היא ראתה שאני לא פה. נו, היא מכירה אותי שנים. והיא כבר סוג של חברה מצד אחד, אבל לא תלך ותספר לשאר החברות מצד שני, אז שפכתי את הלב וסיפרתי לה על אילן ונגה ועל השיחה אתמול.

היא ייעצה, בשלב ראשון, פשוט לא לעשות כלום ולנהוג כאילו השיחה עם נגה פשוט לא התקיימה. “את לא חייבת להחליט עכשיו על משהו ספציפי לעשות. תמתיני, תראי איך הדברים זורמים, את תמיד יכולה לפעול. אולי בסוף אילן יעשה צעד בעצמו ובכלל לא תצטרכי לחשוב יותר מדי". נאלצתי להסכים.

כמו כדי לבחון את ההחלטה שלי התקשר אליי אילן ושאל האם חבר שיש לו בשישי ראיון עבודה בב"ש, בחברה ליד האוניברסיטה, יכול לבוא אתו מת"א ולישון אצלנו. אחרי הכל, עוד מאז שהוא נער יש לו מיטה נפתחת בחדר, הוא יארח את החבר הזה שם. כמובן שהסכמתי, אבל ברגע שנותקה השיחה התחלתי לתהות: מי בכלל קובע ראיונות עבודה בשישי בבוקר? ולמה שיישן עם אילן בחדר ולא להוציא מהמחסן את מיטת האורחים המתקפלת ולפתוח אותה בסלון?

החבר, כשהגיע, היה חתיך לא נורמאלי. האם היה רק נדמה לי או שבאמת הגניב אליו אילן מבט חושני פה ושם? הם ויתרו על יציאה לפאב כדי שהחבר יוכל לקום מוקדם בבוקר כשהוא רענן לראיון, לכן אכלו אתנו ארוחת ערב, נכנסו לחדר של אילן וסגרו את הדלת בעודם "משחקים בסוני". ככל שרק רציתי להימנע מכך, המחשבה על הדברים הנעשים מבעד לדלת הסגורה פשוט לא נתנה לי לישון. “הלך לו לא משהו", הסביר אילן למחרת, “כנראה שלא יחזור לראיון נוסף". הבנתי.

ביום ראשון חזרתי לספריית האוניברסיטה, אחרי שכל בעיות החשמל תוקנו. עכשיו, כשאילן לא לידי, יכולתי להרשות לעצמי להיות מהורהרת. “שלום עליזה, מה שלומך?”, קטעה את מחשבתי צוף. צוף הייתה סטודנטית לספרות בשנתה השנייה בלימודים, פשוט ילדה מקסימה ונבונה. אהבתי אותה מאוד, כמעט כמו עוד בת, כי כשהיא הייתה לוקחת הפסקה של כמה דקות מהלימודים, לא הייתה יוצאת לעשן (גועל נפש!) או נכנסת לפייסבוק, אלא באה לקשקש קצת אתי. איזה שיחות נפש כבר היו לנו! היא סיפרה לי על המשפחה שלה, ועל הלימודים, ועל החבר שהיה פעם וכבר אינו… ניסיתי לגשש פעם קצת אחרי שנפרדו כדי לדעת אם אפשר להכיר אותה לאילן, אבל היא הייתה לא בנויה לקשר, כדבריה.

"צוף, מקסימה שלי, איזה יופי שאת פה!”, אמרתי וחיבקתי ונישקתי אותה.

"עליזה, מה קרה? את נראית מודאגת.”

"כן… הבן שלי…”

"איך אמרת שקוראים לו, אילן?”

"כן, איזו חמודה את שזכרת…”

"אילן חולה?”, שאלה צוף בדאגה.

"לא, ברוך השם, הוא בריא…”

צוף פשוט בהתה בי. היה ברור שהיא אומרת לי בלי מילים שאני מוזמנת לספר, אבל לא חייבת.

ופתאום חשבתי על זה שויויאן אולי אישה חכמה, אבל צוף היא בת הגיל שלו. אולי לה תהיה פרספקטיבה יותר רלוונטית. השבעתי אותה שלא לספר לאף אחד, כי באר שבע היא עדיין קצת עיר קטנה ולכי תדעי אם מישהו מכיר או מכיר מישהו שמכיר, ואז סיפרתי לה בפרוטרוט על השיחה עם נגה.

"זה באמת מצב לא נעים", אמרה צוף בכובד ראש, “אבל הוא כבר יעשה את הצעד בזמן שלו. תמשיכי כאילו כלום לא קרה. גם עם בעלך, אנשים לא יודעים תמיד לשמור סוד, את יודעת איך זה – אולי תספרי לו ותגידי לו לשמור בבטן, אבל זה ייצא מתישהו בזמן כעס או ריב, ואת לא רוצה שזה יקרה.”

איזו ילדה חכמה! הודיתי לה, חיבקתי ונישקתי אותה שוב, ושלחתי אותה לחזור ללמוד.

המשך בעמוד הבא.

תגובה אחת על “סיפור: צריך איזה נדב בחיים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: