סיפור: צריך איזה נדב בחיים

להצטלם ולשלוח לנדב, לשאול לדעתו? כבר קבענו לפני כמה ימים שאצטרף אליו, לשהם חברה שלו ולעוד ידיד שלה לארוחת ערב ומשם לסרט היום בערב, אז הצלחתי להתאפק. נדב גר די קרוב אליי, אז משיקולי מציאת חנייה הציע לקחת ולהחזיר אותי. המתנתי מתחת לבניין ונדב, כהרגלו, עצר לרגע כדי לרדת מהרכב ולתת לי חיבוק חברי. כשהביט בי לראשונה פרץ מגרונו צחוק שהחל כצחוק של מבוכה והלך והתגלגל לכדי צחוק היסטרי. לרגע הרגשתי סדק קל שנפער בבטחון העצמי שלי, שהיה שברירי במיוחד אחרי הפרידה מנגה, אבל נדב אסף את עצמו ואמר לי "ממש לא צפיתי את זה, אפילו לא הייתי מעלה על דעתי! אבל איזה כוסון נהיית, אם הייתי בחורה הייתי מיד קופץ עליך ומבקש שתעשה לי ילד! אפשר לגעת? איזו בלורית חמודה, ממש פריי נהיית, אבל פריי ורוד! מי היה מאמין? בוא תעלה לאוטו, אני מת לראות מה שהם תגיד!”

שהם התלהבה והחמיאה לי ארוכות. לבסוף הגיעה השאלה שתהיתי מתי תופיע, "אבל למה?", מצדו של נדב. היחסים שלי עם שהם די טובים, אז פשוט סיפרתי את האמת למרות שהיא די אישית.

"אני גאה בך על הצעד הזה", אמר נדב בנימה הכי לא מתנשאת ופטרונית, הכי כנה שיש. “זה לא קל לצאת מתוך אזור הנוחות שלנו, אני לא חושב שלי היה האומץ לעשות צעד כזה.”

"תודה", השבתי בביישנות ושמחתי שהוא באמת רואה כך את הדברים.

שהם מלמלה מילות הסכמה ולאחר כדקה או שתיים של שתיקה מביכה שאלה אם כבר פגשתי את יאיר, הידיד שלה שיחבור אלינו למסעדה.

"אתה יודע, יאיר ממש הולך למות עליך!” אמרה ונדב פירש: הוא גיי והמראה העליז שלי הוא בדיוק הטעם שלו. “אני רק אראה בזה מחמאה", עניתי בשעשוע ואכן, מרגע שנפגשנו במסעדה, יאיר, בחור מצחיק, חתיך וחביב ממש, לא הצליח להימנע משליחת מבטים מסוקרנים לכיווני מדי פעם.

כששוחחנו גיליתי שיאיר שחקן שמשתתף עכשיו בכמה הצגות תאטרון. כששמע שאני מתכנת ממש עלה לרגע צל של מבוכה על פניו כשאמר "אף פעם לא הייתי מספיק חכם בשביל זה", אמירה שביטלתי לחלוטין כשהסברתי שיש הרבה סוגים של חכמה ושגם כדי להיות שחקן תיאטרון צריך כישרון לא מבוטל, כזה שלי ודאי שאין למרות שהייתי מת להיות שחקן. הוא נשמע נראה מרוצה מהתשובה.

כשיצא לרגע להפסקת סיגריה, ושהם הצטרפה אליו כדי לארח לו חברה, ניצל נדב את ההזדמנות כדי לדבר אתי בארבע עיניים. “יאיר חושב שגם אתה גיי, זה ברור", אמר.

"מה? למה אתה חושב ככה?”

"אני מכיר אותו מאז שאני ושוהם יוצאים, כבר שנתיים ומשהו. יש לו מבט מיוחד ששמור כדי לפתות גייז אחרים, והוא משתמש בו עליך. שהם אמרה לך שהוא ימות עליך פשוט כי היא מכירה את הטעם שלו, וצדקה. וחוץ מזה, עם בלורית ורודה, כשאתה לובש גופיה במקום חולצה ועם הפירסינג המפתה הזה בגבה קשה שלא לשייך אותך לסטריאוטיפ. וזה שהוא בעצמו גיי לא הופך את זה לפחות קשה, אולי להפך.”

"צר לי לאכזב אותו", השבתי, “נראה בחור נחמד.”

"נכון, אבל זה נתן לי רעיון שאם תזרום עליו אני אעריץ אותך עד סוף ימיי.”

"לתת לו צ’אנס בכל זאת?”

"לא לזה התכוונתי, למרות שאתה יודע שאני פתוח בדברים האלו ולא אתנגד שתספר לי איך זה להיות עם גבר. תגיד, אתה זוכר מה דעתי בנוגע לסיכוי שנגה תחזור אליך?”

רק אזכור השם שלה, אחרי שיום שלם כמעט ולא חשבתי עליה מרוב ההתלהבות מהמהפך שעברתי, העביר בי רטט קל. אבל זרמתי והשבתי "אמרת שחנין זועבי תבחר לראשות הממשלה מטעם הליכוד לפני שזה יקרה.”

"ואני עדיין מאמין בזה. אחי, אני יודע שאתה עדיין אוהב אותה, אבל היא גורמת לך כל כך הרבה סבל עד שאני בעצמי, שאוהב אותך כמו אח, ואתה יודע את זה, התחלתי לשנוא אותה מכל הלב. ויש לי רעיון לנקמה בתגובה לדרך שבה זרקה אותך. אין סיכוי שתחזרו ביחד, אז אין לך מה להפסיד.”

"נו באמת, נדב, נקמה זה ילדותי.”

"לפחות תתן לי צ’אנס להציע?”

"יאללה.”

"יאיר שחקן. נבקש שישחק את בן הזוג הגיי שלך ונדאג שנגה תפגוש אתכם. כשהיא תחשוב שכל השלוש שנים שלכם ביחד היו סתם היא פשוט תתחרפן מכעס, וזה הכי יגיע לה בעולם.”

שתקתי. הרעיון היה איום ונורא. וילדותי. ולא כל כך מוסרי. נורא לחלוטין ובאותה המידה שהיה נורא, כך קסם לי. הוא קסם לי כי נתן לי הזדמנות לצאת עוד קצת מאזור הנוחות שלי. הוא קסם לי כי נתן לי הזדמנות להיות שחקן, להיכנס לתפקיד שאני לא ממלא בדרך כלל. הוא קסם לי כי יאיר חתיך ממש ואולי ללכת יד ביד עם גבר חתיך, ואולי אפילו להחליף איזו נשיקה, יכולה להיות חוויה מעניינת, אפילו לסטרייט מוחלט כמוני, במיוחד אם אני מנסה לבחון את הגבולות שלי ולצאת מאזורי נוחות. ואולי יותר מכל, קסם לי כי יש סיכוי שהיענות להצעה של נדב באמת תסגור אצלי בראש את התקווה הפאתטית הזו שיושבת שם בפנים, התקווה שנגה עוד תחזור אליי.

"למה שיאיר יסכים לזה בכלל?”

"הוא שחקן. וחוץ מזה, הוא דלוק עליך. הוא לא יתנגד להחזיק לך את היד או להדביק לך נשיקה קלה, גם אם זה רק משחק.”

המשכתי לשתוק.

נדב הבין היטב את השתיקה ויישם זאת כשאמר "אני ונגה עוד חברים בפייסבוק. ראיתי שהיא הולכת הערב למסיבת שנות התשעים. מסיבות שנות התשעים זה כזה גיי שאף אחד לא יופתע לראות שם זוג גברים חתיכים שיצאו לבלות ביחד.”

המשכתי לשתוק ולהתבשל מפנים. אני לא חובב מועדונים גדול ומעולם לא הייתי. אבל…

"אם זה עוזר לך אז אני אפילו אזמין אותך לכמה שוטים של איילות וכמה בירה שרק צריך כדי שתשתחרר מספיק ותזרום על זה.”

המשכתי לשתוק ולהרהר. נדב כמעט קנה אותי.

"אני מנחש שאתה כבר לא מסתובב עם קונדום בארנק די הרבה זמן, אבל אם תרצה אחד כדי לחקור אחר כך את יאיר מכל הכיוונים, אני רק אזרום על זה.”

"שתהיה לי בריא", אמרתי לו בחיבה, “אני לא גיי ואני לא בקטע שלו, תודה רבה.”

"בסדר, לא חייב, רק הצעתי, אני משתדל להיות פתוח ולקבל את החברים שלי. נו, אז מה אתה אומר על התכנית שלי?”

לבסוף נשברתי. “תגיד לי, נדב, אתה מכיר אותי, אני יכול להגיד לך לא?”

כשיאיר חזר המשכנו לאכול כרגיל וכשסיימנו נדב סיפר לשולחן עליי ועל נגה והעלה את התכנית שלו. שהם הביעה זעזוע מן השפה אל החוץ אבל בכל היבט אחר נראתה נלהבת, שלא להגיד מוקסמת עד מחורמנת, מהרעיון. יאיר הסכים מיד. שילמנו את החשבון ויצאנו משם במהרה, ממש כאילו נדב חשש שאתחרט.

היינו בין הראשונים במועדון. היה זה מוזר להעמיד פנים שיאיר הוא בן הזוג שלי, אבל אחרי חצי טריפל ושוט או שניים של ערק זה נראה כמעט טבעי לרקוד אתו. פעם או פעמיים הוא אפילו חפן את ישבני בתנועה מפתה שתחת השפעת האלכוהול אפילו לא הרגישה לי עד כדי כך מביכה. המועדון התמלא לו לאטו. ואז, תוך כדי ריקוד צמוד במיוחד עם יאיר, פתאום הבחנתי בנגה, שהייתה עם חברות שלה ולא הבחינה בי. לחשתי זאת (בצרחות, כי המועדון רועש), ליאיר באוזן. גל של חרדה הציף אותי, כשראיתי אותה עכשיו לראשונה מאז נפרדנו. יאיר העניק לי חיבוק שניחם אותי במידה מסוימת, ונדרשו ממש רק עוד דקה או שתיים נוספות עד שנגה וחברותיה הגיעו לרקוד די קרוב אליי. וברגע שנגה הבחינה בי, מבטה לא הסתיר את התדהמה שחשה. לא ברור היה האם נדהמה יותר ממראי, שכנראה לעולם לא הייתה מעלה על דעתה, או מהעובדה שאני נמצא בין זרועותיו של יאיר. יאיר הדביק לי נשיקה צרפתית שגם אם גרמה לי תחילה לאי-נוחות קלה, כזאת שהתפוגגה מהר לאור היותו נשקן מקצועי ומוצלח והיותי שתוי מעט, הרי שוודאי זעזעה לחלוטין את נגה שברחה משם למקום בו לא ראיתי אותה יותר.

נדב, שרקד עם שהם לא רחוק משם, ניגש אליי ואמר לי "oh, the look on the face of that bitch!” בהנאה מוגזמת. אני מודה שהמבט על הפרצוף שלה היה לחלוטין בלתי נשכח, באותה במידה שאני מודה שלא הסב לי כל הנאה נקמנית. נהפוך הוא, עצם המפגש אתה קצת העציב אותי. עזבתי את החברים לכמה דקות והלכתי לבאר כדי לשתות עוד קצת. ובעודי מהרהר ברוח נכאה באפשרות ללכת הביתה ולסיים את ההרפתקה העצובה הזו ניגשה אליי נגה, שהפתיעה אותי כשצצה משום מקום. היא חייכה בביישנות ושאלה אם אנחנו יכולים לצאת לדבר כמה דקות, וכמובן שהסכמתי. יצאתי אתה אל כניסת המועדון בלב כבד וקיללתי את הרגע שבו הסכמתי להצעה של נדב. מה יש לה להגיד לי? אולי לנזוף בי? לכעוס עליי? לספר שהיא פגועה שידעתי שאני נמשך לגברים ובכל זאת יצאתי אתה? ואולי אגיד לה שאני בי? אולי שאני רק מתנסה עכשיו בדברים חדשים כי אני לא יודע מה אני מרגיש? הלכנו קצת הצידה, שלא מול דלת הכניסה למועדון, ובדיוק כשחשבתי שתתחיל להצליף בי במילותיה היא חיבקה אותי בחום ובקול המלאכי ביותר שהצליחה לגייס אמרה לי "אתה יודע שאני עוד אוהבת אותך כידיד, אחד הכי טובים שלי, ובתור ידידה קרובה אני כל כך שמחה שמצאת את מי שאתה באמת, בלי לפחד, בלי לברוח, בלי להיות כלוא באף ארון! באמת שכן, מכל הלב. כל הכבוד, אני באמת גאה בך!”

"תודה", מלמלתי בהפתעה מוחלטת.

"ואיך השתנית במראה, אתה כזה חמוד ככה! אני מודה שכשהיינו ביחד בחיים לא דמיינתי שתלך על תספורת כזו, בטח לא שתצבע בוורוד, ועל הפירסינג אני אפילו לא יודעת מה להגיד, זה כזה לא אתה שהכרתי, וזה כל כך משמח אותי שיצאת גם מהארון הזה! והבגדים האלו, ואו, כמה ניסיתי לשכנע אותך לקנות בגדים שקצת יותר מתאימים לך כשהיינו ביחד, ותמיד סירבת ברמה כל כך מתסכלת, אני לא מאמינה איזה יפה הם יושבים עליך, ממש דוגמן!”

שוב מלמלתי "תודה" בהפתעה מוחלטת. לא ידעתי איך להגיב.

"והבחור הזה, כמה זמן אתם ביחד?”, שאלה.

לא רציתי שתחשוב שנפרדנו ומיד התחלתי לצאת אתו, אז אמרתי "דייט שלישי בסך הכל. ידיד של שהם.”

"הוא כזה חתיך שאני ממש מקנאה בך שאתה יוצא אתו, וגם קצת מקנאה בו שהוא יוצא אתך כשאתה נראה כל כך טוב. ואו, אני באמת לא יכולה להפסיק להתלהב מהפירסינג בגבה, הוא יושב עליך כל-כך יפה!”

"תודה.”

"ותדע שאני תמיד שם בשבילך, בכל דבר ובכל נושא, תמיד תמיד. אני בטוחה שזה לא קל לצאת מהארון, שזה לא קל בכלל, ואני ממש מסירה את הכובע בפניך על זה שמצאת את האומץ. ואם אתה צריך אוזן קשבת או כתף לבכות עליה, אני תמיד כאן בשבילך. ואל תהסס אפילו לרגע, ברור?”

"כן, תודה", אמרתי וחיבקתי אותה בגמלוניות. חזרנו יחד אל המועדון. החלטתי שחצי שעה הוא פרק הזמן המינימאלי שלאחריו אני יכול לעזוב בלי שזה ייראה מחשיד כלפיה, אז עברתי חצי שעה של סבל בזרועותיו של יאיר שאולי היה הכי חמוד שרק אפשר, ונראה שבאמת גילה רגישות למצב, אבל עדיין הכאיב לי בעצם נוכחותו. אבל לא יכולתי לסגת, נאלצתי לשאת אותה עם הכאב הכרוך בה ובדברים של נגה, שהשיחה אתה פשוט גמרה אותי מבפנים. נפרדנו מחוץ למועדון כשנשק על לחיי וזרק אמירה על כך שלא יתנגד להפוך את הקשר שלנו ליותר מאשר משחק. הודיתי לו ועליתי לרכב של נדב. שהם הייתה קצת עליזה יותר מהרגיל בהשפעת השתייה שלה ולאחר שמיצתה את הבדיחות על ההבעה של נגה כשראתה את יאיר מנשק אותי עברה לשלל בדיחות מיניות מאוד עליי ועל יאיר שרק העכירו את מצב רוחי אפילו יותר. נדב עצר מול הבית שלי, יצא רגע מהרכב כדי לחבק אותי לפרידה, ובעודו מעניק לי חיבוק חברי עמוק שאל אותי בלחש "הנקמה לא הייתה לך כזו מתוקה, אה?”

"היא גמרה אותי. אספר לך מחר", אמרתי בקול סדוק.

"מצטער", אמר נדב, “הייתה לי כוונה טובה, חשבתי שזה יצחיק אותך. נשב מחר ותשפוך את הלב כמו שצריך.”

"תודה, אתה חבר טוב", אמרתי, חיבקתי אותו עוד כמה רגעים ועליתי הביתה. המחשבות ממש גמרו אותי עד שהצלחתי להירדם. וכשהסתובבתי על גבי ופגע הפירסינג בכרית פילח כאב חד את האזור וגרם לי להכריז כלפי עצמי, בכל החגיגיות האפשרית, שאני חתיכת מטומטם.

המשך בעמוד הבא.