לא הייתי כותב את הסיפור הזה מיוזמתי.
אז איך בכל זאת נכתב? מעשה שהיה כך היה: חברי ערן החליף משקפיים ושלח תמונה ובה אתגר אותי לגלות "מה השתנה?" גברים, לפי כל חוקי הסטראוטיפ, אמורים להיכשל במבחן כזה. איכשהו הצלחתי לזהות ומשם נדדה השיחה לשאלה המורכבת: מתי אני עצמי, שמעון, אערוך שינוי במראה החיצוני שיצדיק שליחת הודעה בנוסח דומה? הצעתי בהומור שאשלח את תמונתי לאחר שאצבע לוורוד וכמענה קיבלתי את האתגר לכתוב סיפור על בחור שמחליט לצבוע את שיערו לוורוד כדי להתל באקסית שלו.
אבוי, איזו גזירה! רעיון זה הוא מתכון ברור לקומדיה רומנטית סוג ד'. איך אפשר לכתוב סיפור מהסוג הזה מבלי ליפול אל שיא של קלישאתיות ומבלי לחבר תסריט לסרט נעורים אמריקאי מזעזע? כולי תקווה שעמדתי במשימה בהצלחה. מוזמנים לחלוק את דעתכם על מידת ההצלחה בדף הפייסבוק של האתר או לשלוח לי דוא"ל דרך הדף "צרו קשר".
שמעון נעים-גור: סיפורים לתקופת קורונה 
תגובה אחת על “סיפור: צריך איזה נדב בחיים”