סיפור: בניאס

שבת שלום!

מאז פרסום "מסעו של דנטה: כתב עת לספרות" האתר היה בפגרה לצורך צבירת סיפורים חדשים. והנה, למרבה הצער, הסגר שלישי הביא עמו הזדמנות מצוינת לפרסום של סיפורים חדשים שיאפשרו לנו לצאת מהבית ולפגוש חברים חדשים, גם אם לא פיזית. קריאה מהנה!

~~~

פיוטר לא היה מסוג המורים שתלמידי התיכון אוהבים במיוחד. פיוטר היה קשוח ובשעורים שלו לא היה מקום לבעיות משמעת. ודאי שלא להומור, לא מצדם ולא מצדו. רק פיזיקה נקייה, ישר לווריד. אבל התלמידים כיבדו את פיוטר, אפילו כיבדו מאוד. מאחורי גבו אמרו שהוא מסביר מצוין, הוגן, ושברור שההוראה חשובה לו. ציוני התלמידים היו כאלו שכיתת 5 היחידות שלו יצרה לתיכון בגין בו לימד הילה של מעצמת פיזיקה עירונית. והשפה, שקשתה על עולה חדש כמוהו? מעולם לא היה זה מחסום: בתיכון העירוני על שם בגין של סוף שנות התשעים התנהלו שיעורי הפיזיקה ב-5 יחידות ברוסית. ולא מתוך הדרה של דוברי העברית כשפת אם, אלא פשוט כי לא היה כל צורך אחר.

בשיעורי החינוך של כיתה י"א 3 דיבר, כמובן, בעברית משובשת קלות. כך נהג גם היום, בטיול השנתי. בית הספר על שם בגין שלח את תלמידי י"א אל הצפון הרחוק, שם יוכלו להכיר את האתרים הארכאולוגיים בתל דן ובאתר הארכאולוגי של הבניאס.

למרות שהתלמידים לא הביעו עניין רב מדי בעתיקות ואפילו נאלץ להשתיק אותם פעם או פעמיים במהלך ההסברים, גילה בהן פיוטר התעניינות רבה. מיתולוגיה, אפילו טיפה מיסטיקה, תמיד עניינו את פיוטר כעניין אינטלקטואלי. ספציפית, את העניין הרב ביותר גילה במקדשו של האל פאן, האל האנושי עם רגלי העז, אל טבע כפרי שבין שלל תפקידיו עסק בפוריות. מתי, שאל בלבו, מתי יצליחו כבר הוא וקטיה להביא ילד? לא הצליחו ברוסיה, לא הצליחו גם כאן בישראל, ולעתים נראה שהזמן הולך ואוזל בטרם תהיה קטיה זקנה מדי. מתי…?

מחשבותיו נקטעו כשסיימו במקדשו של פאן והמשיכו אל הגשרים מעל הנהר הנקרא על שמו, הבניאס, בדרכם אל האוטובוס, כדי להגיע למקום בו ניתן לטבול במים. ובעודם מתקדמים הפנתה המדריכה את תשומת לבו לשני תלמידים סוררים. “אלון, נועה, זה מסוכן!”, קרא לעברם, "אתם יכולים – "

עוד לפני שהבין מה קורה מצא את עצמו מפנה מקום בין הנוכחים וקופץ אל הנהר כדי לנסות ולחלץ את נועה, התלמידה שמשחקה המסוכן עם חברה לכיתה גרם לה ליפול אל הנהר ולהיסחף עם הזרם.

זרימתו של הבניאס שוצפת ואפיקו מלא סלעים מזדקרים. פיוטר לא ידע לומר כיצד, אך אף על פי שלא היה שחיין מן המעלה הראשונה הצליח לנווט ביניהם לזמן מה בטרם נחבט בסלע מרושע. הייתה זו חבטה נוראית ששברה את רגלו. ובעוד הכאב הציף אותו, הצליח בשארית כוחותיו לחבוק בזרועותיו את הסלע כדי לא להמשיך ולהיסחף כשהוא אינו מסוגל עוד לשחות. את נועה כבר לא יצליח להציל, לכן עתה נאבק על חייו שלו. הבנה ברורה התגבשה בתוכו: אם ירפה מהסלע לא יצליח כבר לנווט את עצמו ובמהרה יתנפץ ראשו על אחד הסלעים ובכך יהיה סופו.

בשעה קשה זו, מתוך המצוקה הנוראית בה נמצא, נזכר לפתע באל הטבע פאן, אלו של הנהר.

“פאן, בבקשה", פנה אל הנהר, או האל, או לשניהם – הוא לא היה במצב להכריע פנימית בדקות הזו. “אל תהרוג אותי, אני… עוד לא הספקתי להביא ילדים. אני בן יחיד והאחים של אבא נהרגו במלחמה. אם אמות עכשיו יהיה זה סוף כל השושלת של המשפחה שלי, כאילו שהנאצים ניצחו בכל זאת.”

האם פאן הבין בכלל רוסית?, תהה לרגע. אלים אמורים להבין כל שפה אנושית, בשביל זה הם אלים.

אך הנהר לא הקשיב לו והמשיך בזרימתו הפראית.

"פאן, בבקשה… אם תשאיר אותי בחיים ותביא לי ילד, בן זכר, אני אקדיש לך אותו.”

המשיכו המים בזעפם.

איך יוכל עוד לרצות את פאן?

רגע – מאיפה הגיעו השטויות האלו לראש שלו? שפיזיקאי ידבר ככה עם אלים פגניים ויצפה ש… –

אבל הצורך בעזרה היה חזק ממנו.

"ואני נודר נדר שהבן הזה יהיה מושלם כמו פסל יווני, כדי לפאר אותך. אעשה את כל מה שאני יכול כדי שיהיה חזק ובריא. ואף סכין או מחט לא ייגעו בגופו של הבן שלי אם לא יהיה צורך רפואי בכך. אתה לא תתחרט על זה, פאן.”

לפתע כיסה ענן את השמש ובה בעת האט הנהר את מרוצו בבת אחת. עכשיו היה קל כל כך להחזיק באבן! “תודה פאן, אתה לא תתחרט!”, אמר וחזר ושנה עד שהגיעו כוחות החילוץ לאסוף אותו.

המשך בעמוד הבא.

2 תגובות בנושא “סיפור: בניאס

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: