“אני חושב על כל מה שעברנו ביחד", אמר נתן, “ואני חושב שיואל ממש זכה! אני מדבר אתך ופתאום נזכרתי עכשיו בטורניר מריו-קארט ההוא! זוכרת?”
את יואל הכירה בקורס בחירה כללית באוניברסיטה שהיה פופולארי למדי כי במקום מבחן הגישו בו עבודה בזוגות. בראשה הפכה שעון חול מנטלי וחיכתה לרגע שבו יתחיל יואל לקנא בנתן, אך היא התבדתה. לא רק שלא קינא בו, נהפוך הוא. נתן היה קצת חולה והם באו לבקרו, שם הבחין יואל בקונסולת המשחק של נתן והתלהב. הם שיחקו ביחד במריו-קארט והתלהבו כל כך עד שהחליטו לקיים טורניר במעונות לאחר שנתן יחלים. הטורניר היה הצלחה גדולה ובאופן מפתיע למדי מתוך 16 השחקנים הגיעו שניהם לגמר, שם ניצח נתן את יואל על חודה של שנייה.
"בטח, אי אפשר לשכוח!”, השיבה. “זה ממש מגניב איך שנהייתם החברים הכי טובים.”
הם הפכו למשולש שצלעותיו ידידות עמוקה ורבת שנים, קשר רומנטי והברומאנס המשולם. יואל ונתן אפילו הלכו ביחד כמה פעמים להופעות מטאל, תערוכת משחקים וכנס מדע בדיוני, גם בלעדיה. לכאורה, לא הייתה אמורה להיות מאושרת ממנה: יואל היה בן הזוג המושלם: איש טוב, בן זוג טוב ולראשונה – לא רק בן זוג שלא קינא בנתן, אלא בדיוק להפך, הפך לחברו בלב ובנפש.
יער הסתיו התמידי היה רשת ענק של עצים עירומים מעלים, ביניהם קרקע שכוסתה לחלוטין בעלוות שלכת חומה. רוח מציקה, קרירה, נשבה ביער ללא הפסק. כמה זמן כבר הלכו על השביל החוצה את היער בחיפוש אחר צריפו של טרסיאס? התינוק הפך להיות כבד בהרבה לאחר שניזון מחלב הדרקונה וכיוון שעדיין סרב לתת לנתן להחזיקו, דפני הייתה ממש מיואשת כשהגיעו אל היער. ידיה כאבו ולא הייתה עייפה ממנה. והבגד לא הגן דיו מפני הרוח. נתן האכילה במאפה האחרון שנותר בשקו מהביקור אצל מר סלע וגברת נוצה ואמר לה, למרות שכבר לא האמין בכך בעצמו, “עוד מעט נגיע, רק עוד קצת דפני, רק עוד קצת!”
דפני המשיכה לסחוב בשארית כוחותיה ואז, למרבה ההפתעה, ראו סוף כל סוף את הצריף של טרסיאס. פתאום התמלאו בכוח חדש וצעדו אליו במהרה, כמו ולא היו עייפים עד קצה גבול יכולתם.
כשהגיעו לצריפו מצאו כי עמד בפתח הדלת, שעון על מקל, עיניו החלביות והעיוורות כמו ממוקדות בהם בכוח קסם. “ברוכים הבאים, דפני, נתן וחצי-הדרקון", אמר, “עוף השמים בישר לי על בואכם. בואו, היכנסו.”
צריפו של טרסיאס, הנביא הזקן והעיוור, היה צנוע להפליא. כל שהיה בו הוא מיטה קטנה ודלת ענקית ברצפה, נעולה במנעול שהמפתח אליו היה קשור אל צווארו.
"שבו, עברתם מסע מפרך", אמר והפנה בידו אל עבר מעט קש שהיה פזור בפינת הצריף. הוא התיישב באטיות על המיטה שבמרכז החדר ולאחר כמה רגעים נפתחה הדלת ובעדה נכנסו שועל הולך על שתיים ואתו דוב קטן ההולך על שתיים גם הוא. השועל החזיק במגש עליו שלוש כוסות עץ בהן מים והדוב בפירות טריים ועסיסיים למראה. השועל והדוב הניחו אותם לרגלי האורחים והסתלקו.
"אכלו, שתו והשקו גם את התינוק, לאחר מכן נדבר.”
דפני השקתה ראשית את התינוק ולאחר מכן היא ונתן, שהיו רעבים צמאים ועייפים, זללו את האוכל ושתו במהרה. במשך כמה דקות עיכלו את המזון שהכביד על גופם, ואז פתח טרסיאס בדברים.
"האלים הפקידו בידיי את המפתח ליסודות הארץ, שם נמצאים הפתרונות לשתי בעיותיכם. ביסודות הארץ נמצאת האש הקדמונית וכן תיבת הקסם של האלים. דרקון הוא שילוב של קסם ושל אש, אחרי שיקבל משתיהן יהפוך התינוק לדרקון של ממש. כיוון שתינוק בן יומו הוא וטרם הספיק לרצוח או לשדוד כדרך הדרקונים הבוגרים ובכך לטמא את אשו הקדמונית, תהיה האש שבו אש האלים הקדמונית הטהורה ויוכל לחזק בכוחה את לפיד האלים שבאי הגשם.”
איזה יופי, חשבה דפני, סוף כל סוף מסעם קרב אל קצו!
"אך הדרך אל יסודות הארץ ארוכה היא עד מאוד, ואתם עייפים. הלילה שנו עמי בצריף, אל יסודות הארץ תרדו מחר. ורק אזהרה אחת לכם: המיטה הזו בה אני ישן היא מתנת האלים, ומבטיחה לי את חיי הנצח כדי לשרתם לעד. לאף בן תמותה אסור לגעת בה, שכן לא יהיה עוד בן תמותה כדרך הטבע, כל שכן אסור לחלוטין לישון עליה. עתה, דפני ונתן, תכף אביא לכם קש נוסף. עשו מיטב מאמציכם לישון עליו, אני אטפל בתינוק. מחר בבוקר תצאו למסעכם.”
שוב הגיעו השועל והדוב ובידיהם קש שערמו לכדי מיטות מאולתרות. נתן הודה לטרסיאס, לשועל ולדוב, נשכב ומיד התחיל לנחור. טרסיאס הניח את התינוק על ברכיו וליטף אותו ברוגע. דפני נשכבה על הקש, עצמה את עיניה ולא הצליחה להירדם עד הבוקר. משהו הטריד אותה, אך לא ידעה מה.
בבוקר הקימם טרסיאס. השועל והדוב סיפקו להם ארוחת בוקר פירותית טעימה ואז התכופף טרסיאס באטיות נוראית אל הדלת שברצפה, שלף את המפתח מצווארו ופתח את המנעול העצום והחזק. השועל והדוב סייעו בפתיחת הדלת הכבדה והביאו לנתן לפיד שיאיר את דרכם.
"יש 1024 מדרגות בדרך למטה", הסביר טרסיאס, “בתחתית, משמאל למדרגה האחרונה, נמצא המקודש שבעצמים בעולם, תיבת הקסם של האלים. נתן, עליך לפתוח אותה כדי שתי אצבעות, ואף לא כריס העין יותר. דפני, הכניסי את קצות אצבעות כפות רגליו של התינוק אל החריץ שנפתח למשך פרק הזמן של נשימה אחת, אף לא רגע יותר, לאחר מכן סגרו מיידית את התיבה. מימין למדרגה האחרונה, נמצאת מזרקת האש הקדמונית והקדושה של האלים. דפני, הובילי לשם את התינוק, חוש הדרקון הקדמוני שלו יגרום לו ללגום ממנה בדיוק את הכמות הדרושה לו. האש תשתלב עם הקסם שברגליו ותהפוך את פלג גופו התחתון לדרקון של ממש. לאחר מכן עלו לכאן מבלי להשתהות. הבנתם? חזרו על ההנחיות במילותיכם, ראשית אתה נתן, לאחר מכן את דפני.”
נתן ודפני חזרו על ההנחיות באזני טרסיאס הזקן ולאחר מכן קיבלו את ברכתו. נתן נכנס ראשון, כדי להאיר את הדרך עם הלפיד, ואחריו נכנסה דפני כשבידיה התינוק.
המשך בעמוד הבא.
שמעון נעים-גור: סיפורים לתקופת קורונה 
תגובה אחת על “סיפור: דפני”