תודה לכל מי שקרא את "מלאכי הזהב" שפורסם בשבוע שעבר! שמחתי לקבל עליו הרבה ביקורות חיוביות. כולכם מוזמנים להשאיר ביקורות וסימוני Like גם בדף הפייסבוק של האתר וכמובן, לשתף (הן בפייסבוק והן באמצעים אחרים) ולהזמין חברים נוספים לקרוא.
מועד הפרסום של הסיפור הנוכחי, עם סיומו של חג הפסח, אינו מקרי. חג הפסח מציין את אחת מאבני הדרך בבניין העם היהודי לפי הסיפור המקראי, את תחילת המעבר מאוסף של עבדים בנכר לקבוצה עצמאית. סיפור הפסח מספק חלק מהמענה לשאלה "מה מגדיר עם?" את הקישור לסיפור אותיר בידי הקוראים שמוזמנים, כמובן, לדון בנושא בדף הפייסבוק.
לסיפור שלושה דפים, קישורים לשאר הדפים בסוף העמוד.
~~~
לאיה
"כבוד הרב, שוב אבדנו את התקשורת", אמר יהושע, נהג החללית, תוך כדי שנעץ את מבטו במסך של מערכת הטיסה. “התחזיות טענו שההפרעה המגנטית הקבועה באזור אמורה להגיע לעוצמה שתפריע לתקשורת באזור רק בעוד כמה חודשים, אבל נראה שהן טעו.”
הרב צפניה הנהן. “אני אתפלל ואבקש שהנסיעה תעבור בשלום", אמר הרב. “עד כמה היעדר התקשורת מסכן אותנו?”
"אני רגיל לנסוע בקו הזה כבר שנים, אז כבר טענתי את כל המפות לאורך מסלול הטיסה למערכת הניווט של החללית. הדיוק של מערכת הניווט הרבה יותר נמוך כשאין תקשורת, אבל אני די בטוח שאסתדר. פשוט צריך להבין שכנראה נתעכב קצת, כי בלי ניווט אני לא מפעיל טייס אוטומטי ואני בתור בן אדם, מה לעשות, לא תמיד יודע לבחור את המסלול האידיאלי, בטח לא כשהניווט הוא עם שגיאה גדולה.”
"שאלוהים ידריך אותך!”, אמר הרב והסתכל, כמתוך הרגל, אל גגה של החללית. “זה בסדר, יהושע, אני אתפלל בלעדיך – אם אי אפשר להפעיל את הטייס האוטומטי, אז ניהוג החללית הוא פיקוח נפש. אבקש שנגיע כולנו בשלום! אתה רוצה שאבקש מהדיילת שתכין לך קפה או תביא לך משהו לאכול?”
יהושע סירב בנימוס ולכן עזב הרב צפניה את תא הנהג וחזר אל החללית. כשהגיע לחדרו התפלל יחידי, כי חוץ ממנו והנהג אין עוד יהודים בטיסה, ולאחר מכן, כמתוך הרגל, ניסה לראות האם ממתינות לו שאלות באפליקציית השו"ת שהפעיל. לרגע כעס כשהאפליקציה לא הצליחה להתחבר לשרת, אך לאחר כמה רגעים נזכר שהסופה המגנטית משבשת את התקשורת. מתיקו הוציא את המתנה שהביא עמו מכדור הארץ כמתנה למארחו, ספר נייר של מסכת קידושין מהבבלי. בימינו, כשספרי נייר הם פריט היסטורי, זו מתנה די יפה, חשב לעצמו. וגם כשאין תקשורת בגלל סערות מגנטיות, הרהר, ולאחר מכן החל לקרוא בעיון.
שלושת ימי הטיסה הבאים, עד להגעתם אל כוכב הלכת גבעון לוו, לפי יהושע, בהפרעות תקשורת רבות: התקשורת פעלה רק כ-20% מהזמן. יהושע היה טייס מיומן ולכן הפרעות התקשורת לא התבטאו בעיכובים מיוחדים בטיסה. הנחיתה הייתה חלקה. נהג המתין לרב צפניה ביציאה משדה התעופה החללי והוביל אותו הישר אל יעדו: ביתו של לוי לוי, תעשיין עשיר ויהודי חם, שהזמין את הרב לביקור.
לוי קיבל את הרב בחום רב והכיר לו את משפחתו, שהמתינה כולה בלבוש חג לבואו. אשתו, רבקה, נראתה אשה חמימה וטובה, וכששיחקה עם הנכדים הקטנים נראתה כסבתא למופת. ארבעה בנים היו לו ללוי, שני זוגות של תאומים, אהוד, גדעון, יאיר ויפתח, נשואים כולם ליהודיות כשרות, בנות לסוחרים מכוכב הלכת הסמוך, שומרון. גם בת הייתה ללוי, תמר, עלמה יפהפייה אך חסודה שלוותה את אמה בכל צעד וצעד.
לוי האכיל אותו בארוחת מלכים והשקה אותו ביין משובח והוביל אותו לחדר שיהיה מקום משכנו לאורך הביקור כדי שיתאושש מן המסע, על יד חדרה של תמר, בחדר בו גר צעיר בניו לפני שהקים בית עם אשתו. חדר מרווח למופת! במשך הימים הבאים הקפיד לוי לקחת את כבוד הרב לסייר ולטייל. הם ביקרו במשרדי החברה של לוי, פגשו את ראש איגוד התעשיינים המקומי של גבעון ואפילו התארחו לארוחת ערב חגיגית אצל ראש הממשלה של כוכב הלכת גבעון שהקפיד להזמין במיוחד עבורם, במיוחד משומרון, טבח שלא רק שידע לבשל אוכל אנושי (שהיה יקר למדי בהינתן שאך מעט מהיבולים והבשר בכוכב הלכת היו מיועדים למאכל אדם), אלא אפילו כשר. לא שהשרצים המוזרים של החייזרים המקומיים נראו מפתים בלאו הכי… ראש הממשלה, כך גילה צפניה, היה חובב ישראל נלהב: לפני שנים, כשהיה ראש הממשלה אך ילד, אסון טבע השמיד את רוב היבול והמקנה של כוכב הלכת גבעון ואיים להרוג דרך הרעב את כלל האוכלוסייה. אלמלא היו מתאגדים כמה יהודים עשירים מרחבי הגלקסיה ותורמים בנדיבות אוכל, ייתכן כי לא היה שורד כלל את ילדותו.
הביקורים והטיולים המשיכו. נופי גבעון היו מרשימים למדי, בעלי החיים והצמחייה מרתקים, הגיוון התרבותי של מספר מינים תבוניים שחלקו כוכב לכת יחדיו היה מרתק ובמיוחד היה מרתק לראות איך הצליחו בני מינים, תרבויות ודתות שונות לשתף פעולה זה עם זה. “לכוכב הלכת גבעון יש היסטוריה די מדממת, שלא תחשוב אחרת, כבוד הרב", הסביר לוי, “רק בשנים האחרונות כל כך שלו פה, מאז שכולם הבינו שעם המחצבים של כוכב הלכת הזה והמיקום האסטרטגי לשינוע טובין ואחסון חללי עדיף להם לסחור ולא ללחום".
צפניה התחיל להיות מודאג. הטיסה שלו חזור צפויה בעוד מספר ימים, ולוי עדיין לא טרח לפרט מדוע קרא לו מלכתחילה, רק המשיך לקחת אותו לארוחות יקרות, טיולים וסיורים. רק ארבעה ימים לפני טיסתו חזרה יצא המרצע מן השק כאשר סיירו במצפה הכוכבים הראשי של כוכב הלכת, לאחר שאסטרונום חביב, מאותו המין של ראש הממשלה, הסביר במיוחד על ההבדלים בין המסלול של כדור הארץ סביב השמש לזה של גבעון סביב הכוכב אותו הקיף. “אמנם אף אחד מהירחים שלנו לא מרשים כמו זה היחיד של כוכב הלכת ארץ, עם גודל זוויתי מכובד של חצי מעלה, אבל לנו יש ארבעה ירחים", פתח את הסברו. הוא הסביר על ההבדל בין ההרכבים הכימיים של השמשות וספקטרום הפליטה שלהן, על האקסצנטריות של המסלולים, על חוק טיטוס-בודה ועל… הרב צפניה איבד את המדריך המלומד בשלב כלשהו. “אתה מבין, כבוד הרב", הסביר לוי לאחר מכן, “בכדור הארץ כל הקפה סביב השמש – שנה – מקבילה בקירוב לשלוש מאות שישים וחמישה סיבובים של כדור הארץ סביב עצמו – ימים. בכוכב הלכת הזה היחס הוא הרבה יותר נמוך: שנה ויום הם כמעט באותו האורך. למעשה – היום ארוך בכמה אחוזים מהשנה! בהינתן שאורך השנה פה הוא 78% מזה של הארץ, אתה מבין שהלילות פה מאוד ארוכים. ברוך השם יש לנו תאורה מצוינת שגורמת ללילות הארוכים להראות כמעט כמו יום, וחימום ביתי ואישי שמגן עלינו מפני הכפור הנורא של הלילה הארוך, אבל…
אתה מבין, כבוד הרב…
אין לנו רב משלנו בכוכב הלכת הזה. אני והמשפחה שלי הם היהודים היחידים כאן. עד לפני כמה חודשי ארץ שמרנו שבת לפי שעון ירושלים בכדור הארץ.
אבל… זה כואב לי נורא לעשות את זה. הרב אגסי, רבה של הגלקסיה, גר בשומרון. הוא ואבי עליו השלום ייסדו ביחד את הקהילה היהודית בשומרון ואבי מספר שהוא והרב אגסי בחרו יחדיו את השמות העבריים לכוכב הלכת הזה והסמוך, גבעון ושומרון, על סמך דמיון קולי לשמותיהם הבלתי ניתנים להגיה בשפות המקומיים.
על ערש דוי השביעני אבי ללכת בדרכיו של הרב אגסי, אך איני יכול לעשות כן כשאני גר כאן בגבעון ולא בשומרון השכן.
אתה מבין, שומרון הוא כוכב לכת שמסתובב די מהר סביב צירו, אפילו יותר מהר מכדור הארץ, שם גר כבוד הרב אגסי. אגסי שייך לעדת החיצוניים בהלכה, ואתה יודע טוב ממני, כבוד הרב צפניה, מה זה אומר: לשיטתו יש לקיים את הלוח העברי לפי אורך היממה המקומי. המשמעות היא שלפי הפסיקה שלו אני אמור לשבות כליל ממלאכה במשך שנה שלמה ולצום בצומות הלוח העברי במשך שנים שלמות! תהיה זו מכת מוות לעסקים שלי. ואם אין לחם – אין תורה. לפני מספר שבועות נזף בי כבוד הרב על שאיני מקיים את רצון אבי עליו השלום ונוהג כשיטת הארציים ולא כשיטת החיצוניים, כדרכו. אני באמת ממש קרוע בין ההבנה ההלכתית הברורה שמצוות התלויות בזמן צריכות להיות צמודות לשעון ארץ ישראל לבין החשיבות של מצוות כיבוד הורים וכבוד המת."
עד לפני מספר שנים שאלה שכזו כלל לא הייתה עולה בחשבון. כוכבי לכת עם משך סיבוב כה אטי סביב עצמם היו סובלים מקור כל כך קיצוני בשיא הלילה, לאחר שלא זכו לאור שמש במשך שעות, עד שמגורים של בני אדם עליהם, בניגוד לחיזרים אותם ברא הקב"ה מותאמים לסביבתם, כלל לא היו באים בחשבון. אך הטכנולוגיה השתפרה. עתה, היו מגורים על כוכבי לכת שכאלו אפשריים, אך לא נוחים. לכן, לוי ומשפחתו המורחבת היו בין בני האדם היחידים שגרו על פני כוכב הלכת הזה, שהיה כה עוין לאדם, ואולי אלמלא היה מלא בהזדמנויות כלכליות כרימון ובעל יחס כה מועדף מטעם השלטונות, לא היו מעזים לגור בו כלל ועיקר.
"אלה מועדי יהוה מקראי קדש אשר תקראו אתם במועדם", אומרת התורה הקדושה. מאז שהחל העידן של אכלוס כוכבי לכת זרים נחלקו קשות הפוסקים סביב פסוק זה ונפרדו לשתי עדות: הארציים, שסברו כי "במועדם" מתייחס למועדים הקבועים שניתנו לבני ישראל לפי הלוח העברי בארץ ישראל והחיצוניים שסברו כי "במועדם" אוצרת בתוכה מצווה נוספת: מצוות קביעת לוח השנה, ממש כשם שנהגו אבותינו לקדש את החודש לפי הראיה בתקופת המשנה.
איבה ניצבה בין שתי העדות ורשעים טענו שלא הלכתי היה הוויכוח במהותו, אלא ויכוח על יוקרה: האם לרבני ארץ עליונות על מקביליהם בגולה החללית?
לוי לא היה טיפש, כלל ועיקר לא. לוי ידע שצפניה שייך לעדת הארציים המחייבת לשמור את מועדי ישראל – ובראשם את השבת הקדושה – לפי שעון ארץ ישראל שבירושלים. ולוי בחר, כמה נוח, להיתלות בדעת העדה שהייתה כה נוחה לו. מחד, צפניה, כרב, מחויב לדעת רבותיו. מאידך, לא רצה להיות חותמת גומי… צפניה הבין היטב: לוי לא ישנה את דרכיו כי הרב אגסי קבע אחרת, הוא גם לא ישנה את דרכיו אם ייקבע הרב צפניה אחרת, פשוט כי לוי יודע היטב שפסיקתו של הרב אגסי היא גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה. הצורך בפסיקתו של צפניה פשוט: לוי יודע היטב, כיהודי דתי, שנדרשת גושפנקא של חכם בקיא בהלכה לקיום המצוות לפי הלוח הארצי גם על חשבון מצוות כיבוד הורים והמת כדי להיות בעל מצפון נקי.
"תראה…”, החל צפניה להגיד והבין שלמעשה כל תפקידו הוא למצוא את ההכשר ההלכתי לנדרש והמובן מאליו. לו עצמו, הרב צפניה, יצא שם למרחקים כאדם פרגמטי שמסוגל לפסוק הלכה הגיונית, לוי ודאי זימן אותו רק כדי שיספק את ההכשר הזה. “ובכן… אני צריך יום או יומיים לחשוב…”
"עיינתי במקורות והגעתי למסקנה לפיה עליך לקיים את ההלכה לפי דרכה הנכונה, המקבעת את הלוח לזה של ירושלים, גם אם אביך סבר אחרת. התורה מצווה עלינו מפורשות לקיים את החגים במועדים הנכונים, ומצווה זו מתעלה על היתר."
לוי נראה מרוצה מהדברים ששמע. “תודה כבוד הרב, תודה רבה!”, אמר ופצח ברצף מחמאות על גדלותו ותכונות האופי הטובות שלו. היה זה היום האחרון למסעו של צפניה בכוכב הלכת גבעון ולוי ביקש את הכבוד להזמינו לסעודה אחרונה בטרם יעזוב. הפעם, בניגוד לכל הפעמים הקודמות בהן אכל בביתו של לוי, הוכן האוכל לא על ידי הטבחית של המשפחה אלא על ידי רבקה ותמר, אשתו ובתו, שרצו להפגין דרך מעשי ידיהן את הכבוד הרב שרחשו לאיש החכם והקדוש.
המשך בעמוד הבא.
שמעון נעים-גור: סיפורים לתקופת קורונה 
3 תגובות בנושא “סיפור: גבעון”