בשני סופי השבוע העוקבים הסתדרו הדברים כך שביציאות שישי בערב התארגנה קבוצה שכללה, בין היתר, את אופיר, מירה, אורן, חברה שלו וסבסטיאן. היו אלו יציאות משעשעות ומוצלחות שאף הטביעו את חותמן ההיסטורי בדמות תמונות שזכו לעשרות סימוני הערכה של החברים מרחבי האינטרנט.
כמה ימים לאחר המפגש האחרון זכה אופיר לטלפון מפתיע מסבסטיאן שבעקבותיו נקבעה עוד פגישה על כוס קפה.
"חשבתי על זה", אמר סבסטיאן, "ואני חושב שכדי שהמחקר שלך יוכל להיות מוצלח באמת, יהיה נחמד אם תציץ באפליקציה שלנו בעצמך ותראה איך היא עובדת, ברמת ה-GUI, כלומר – ממשק המשתמש." אופיר המופתע הסכים מידית, ואפילו בשמחה. סבסטיאן לקח את המחשב של אופיר, אותו הביא אתו לבית הקפה, ונכנס אתו לאתר האינטרנט המתאים. ממחשבו הנייד שלו עצמו שלח סבסטיאן קוד אתו יוכל להפעיל את גרסת ההדגמה של האפליקציה והעניק לו הרשאות מתאימות.
"למה אתה לא מראה לי מהחשבון שלך?", שאל אופיר ונענה בפשטות שעל המחשב שלו יש גישה לתכונות בטא שהוא מעדיף לא לחשוף. "חוץ מזה", הוסיף, "זה יהיה לך הכי מגניב אם תוכל לראות כבר על החשבון שלך איך כל המידע שאתה הכנסת הופך ישר עם ה-features שלנו למשהו עם כל כך הרבה כוח".
סבסטיאן שיחק קצת עם המחשב של אופיר. אופיר הכניס כמה סיסמאות שאפשרו לתוכנה גישה לרשתות חברתיות ודומיהן ולאחר כמה דקות של ריצה הראה סבסטיאן לאופיר את התוצאות. מסתבר, למשל, שעל סמך פרופיל הפעילות שלו ידעה התוכנה לזהות כמה מהלהקות החביבות עליו ולהציג לו נוספות, אותו הדבר לגבי ספרים ותוכניות טלוויזיה. "אתה משתמש די פעיל", אמר סבסטיאן בפיזור דעת, "אז תראה כמה מידע מועיל אפשר לייצר מכל הפעילות הזו, זה ממש חזק!"
כאילו בתיאום מושלם, ביום העוקב גילה אופיר, כמו כל האינטרנט, ששרון, האקסית שלו, מצאה לה בן זוג חדש, רוני. "רוני! המאנייק הזה!", חשב בכעס, "תמיד ידעתי שיש ביניהם משהו!"
ומידית, מבלי שעברה ולו שנייה של השהייה, צצה בראשו המחשבה המטרידה "וזו באמת הסיבה, היה ביניהם משהו, או שזה כי לא באמת…?". אופיר נענע את ראשו, כאילו ואם יעשה כן תברח מראשו אותה המחשבה המעצבנת, ומיד פתח במחשב את אותה התמונה הבלתי נשכחת בה נישק את שרון. מה הרגיש כשנשק לה? "אף פעם לא נמשכת אליה", סיפר לו קול מרושע אחד, "כמו שאף פעם לא באמת נמשכת ל…".
"די!", קרא בשקט אך בכעס כנגד עצמו, הוא לא כזה, הוא לא…
הוא חיפש במה להעסיק את המחשבה וגלגל למסמך בו כתב את התזה שלו. לא שהופתע מכך, אך הוא ממש לא הצליח להתרכז במסמך, ולו לרגע. אבל, אם זה לא, נתן לו המסמך השראה ממקום לא צפוי – הוא קפץ אל האפליקציה של סבסטיאן והתחיל לנבור בה בניסיון להסיח את הדעת. מוזיקה, ספרים, טלוויזיה… ולפתע שם לב לכפתור קטן, משונה, בתחתית המסך, "אפשרויות מנהלים". הוא לחץ עליו, בטוח שיקבל הודעת היעדר הרשאות, אך להפתעתו הרבה גילה כי הכפתור עבד והוביל אותו למסך שכנראה יועד אך ורק למפתחים. עיניו סקרו את הדף במהירות ולפתע הבחין בכפתור עליו נכתב "הפק שאילתא ממידע גלוי".
על זה סבסטיאן מעולם לא סיפר לו, אבל זה נשמע הגיוני – אם הם יודעים להפיק כל כך הרבה מתוך מידע מלא, ודאי אם עוברים רק על המידע הגלוי לעין כל אפשר להפיק לפחות תובנות חלקיות. אופיר נכנס אל העמוד והזין את פרטי כל החשבונות הדיגיטליים של שרון אותם הכיר. האפליקציה עבדה כמה רגעים ולאחר מכן שפכה עליו הררי מידע שרוכז בכמה כרטיסיות. מבלי משים כמעט, הוא לחץ על הטאב "מערכות יחסים". הופיעו שם חבריה הטובים, כמו גם אפשרות לצפות במידע על מערכת היחסים שלהם ועל זו שהיא מנהלת עכשיו עם רוני. אופיר הופתע לגלות כמה מידע הצליחה האפליקציה לדלות על מערכת היחסים שלו עם שרון, אך אף יותר מזה – מהמידע על מערכת היחסים שלה עם רוני.
והגרף שהיה שם, הגרף הבודד הוא, סיפר לו את כל מה שהיה אמור לדעת: כשבועיים לפני ששרון נפרדה ממנו, חלה קפיצה חדה בנפח ההתקשרות שלה עם רוני. אז הכלבה הזו כן עזבה אותו בשביל חתיכת החרא הזה! מבלי להרהר יותר מדי, התקשר למירה לשיחת פריקת לב ארוכה בה סיפר לה כמה שכואב לו על כך שהכלבה הזו עזבה אותו לטובת הרוני הזה, הרוני הדפוק והמכוער הזה, וכמה שכואב לו על כך שהתחילה לגשש עוד כשהיו חברים, הוא והיא. הוא דיבר בביטחון מוחלט אך כשמירה ניסתה להבין מהיכן הביטחון שהקשר שלהם לא התחיל רק לאחרונה, לאחר שנפרדו, הסתפק בתושבות לאקוניות כמו "אני מכיר אותה, אני בטוח!"
בסוף השיחה מירה שכנעה אותו לבוא להתנחל אצלה, שם תפטם אותו בשוקולד ובירה ותפצה אתו בסרט טוב להפגת הבעסה.
הוא התארגן ליציאה אך רגע לפני שעזב לא הצליח לעצור בעצמו, נכנס אל המחשב, ושב לבהות בו במסך במשך כמה דקות, כמה דקות בהן התחלפו התמונות בין זו בה הוא ושרון התנשקו, התמונה הטריה של שרון ורוני מתנשקים ו… ותמונתו של סבסטיאן, על פניו החמודות וגופו החטוב, המחייך אל המצלמה בחיוך כובש.
כמה שמירה הזו חמודה!
איך היה עובר את השבוע הקשה הזה בלעדיה?
מזל שהשבוע הזה ולא אחד מאוחר יותר, כיוון שממש כמה ימים אחר כך מיסדה גם מירה, לפחות מיסוד בהיבט ההודעה לכל העולם באינטרנט, את יחסיה עם עלם החמודות שלה. שום עלם חמודות לא היה שמח, ניחש, שיבוא להתנחל ככה אצל חברה שלו. ואכן – כמות ואיכות הביקורים שלו עם מירה צנחו משמעותית החל מהרגע שבו מצאה לה בן זוג. לא שמותר לו להתלונן, כן? בשביל מירה מגיע הטוב ביותר! וחוץ מזה, אותו הדבר קרה גם כשהוא ושרון התחילו את הקשר הרציני.
ובכל זאת… חסרונה של מירה היה מורגש.
שבוע לאחר מכן חל אחד הימים המקוללים ביותר בשנה – יום האהבה. אופיר וסבסטיאן, שני הרווקים של החבורה, סיכמו להעביר אותו ביחד, כך שיוכלו למרר בצוותא על בדידותם. "סיכמו", בעצם, היא מילה גדולה: סבסטיאן הציע את דירתו שלו ("יש לי דירת הייטקיסט מפוארת", אמר בהומור) ואופיר הסכים מיד.
אופיר התלבש במיטבו ויצא לערב הרווקים עם סבסטיאן. בתחילה קשקשו קצת על הא ודא, אחר כך צפו כשעה בהופעה של סטנדאפיסט מוצלח למדי שסבסטיאן בחר ולבסוף… לבסוף מצאו עצמם בשיחה קיומית על החיים כרווקים ביום ארור זה.
"אני יכול להיות ישיר אתך?", שאל סבסטיאן.
"תמיד", ענה אופיר בחשש.
"אתה יודע…", אמר סבסטיאן בקול אוורירי, "אתה יודע שאני גיי, נכון? בטוח ראית את התמונה שלי במצעד הגאווה."
"לפעמים סטרייטים הולכים למצעד כדי לקבל קונדומים בחינם, או כדי ללוות חברים הומואים", אמר אופיר במבוכה קלה.
"אתה כזה חמוד", ענה סבסטיאן, "אבל עם המשכורת שלי אני יכול להרשות לעצמי לקנות חבילת קונדומים. בקיצור… אז לא – הייתי שם בשם עצמי, לא כדי ללוות חבר. אתה יודע – יצאתי סופית מהארון רק בגיל ממש ממש מאוחר, גריאטרי אפילו, כשאני כבר ממש עם רגל בקבר, רק לפני כמה חודשים. לפני זה היו לי שתי אקסיות, שירן ואורלי. בטח ראית את התמונות שלי אתן, נכון? העפתי את כל התמונות שלנו מתנשקים כדי לא להביך אותן, שלא כל העולם יראה שהאקס שלהן גיי… ואו, שירן הייתה ממש כוסית, באמת חלומו של כל גבר סטרייט. ואפילו לא הייתה טיפשה כמו שאר הבלונדיניות! פאק, בטוח עד היום יש כמה שרוצים להרוג אותי על זה, על הבזבוז המטורף. ואורלי… היא פשוט הייתה חמודה."
סבסטיאן הישיר אל אופיר מבט ואופיר, שכבר עם תחילת ההסבר הזה הרגיש את כל-כולו מבעבע, פשוט רצה… מה, להרביץ לו? לצרוח עליו? איך הוא מעז לרמוז… אבל אופיר ההמום פשוט שתק וסבסטיאן חייך, הסיט את מבטו לנקודה לא מוגדרת בחדר והמשיך לדבר בקול חולמני מעט.
"בהתחלה, כשהייתי בצבא, סיפרתי לארבעת החברים הכי קרובים שלי. אחרי שהם קיבלו את זה, פחות או יותר, ניסיתי לדבר עם ההורים שלי ו… הם לא קיבלו את זה שאני הומו. זה היה נורא מבחינתם, אבא שלי אמר לי שאם אני 'לא מוציא את השטות הזאת מהראש' אני לא הבן שלו יותר. מה כבר יכולתי לעשות? הייתי טיפש ממש, אבל החלטתי להיות סטרייט בכוח. אחרי שחלף קצת זמן, ואבא שלי היה די קריר אתי כל התקופה הזו, מצאתי לי את בת הזוג הכי כוסית שיש. כמה הוא היה מרוצה! אבל למרות שנראה לי שהשתדלתי להיות החבר הכי טוב שיכולתי… אי אפשר לזייף אהבה. כשנישקתי אותה… אפילו כשזיינתי אותה חשבתי על גברים.
בסוף זה לא החזיק. ואורלי, בטח ראית את התמונות שלה – היא יותר נמוכה אפילו ממני, כזו קטנצ'יקית, וכל כך חמודה. ואו, איזה דביל הייתי, היא הייתה יכולה להיות החברה הכי טובה שלי ואני הייתי יכול להיות ה-gay friend המושלם. אבל נו… מה אני כבר יכול לעשות? אי-אפשר לתקן מעשים שכבר עשית. אבל אפשר…"
סבסטיאן שב והישיר אליו מבט. "אמרת לי שאני יכול להיות ישיר אתך. אופיר, אני…". סבסטיאן האדים כסלק ואמר "יו, אני כזה פתטי! כמו ילדה בבית ספר, זה מביך אותי להגיד לך אבל… אופיר, אני אוהב אותך. אני אוהב אותך, לא – אני חולה עליך. והגיידר שלי אף פעם לא טועה – אני יודע שגם אתה הומו, וששרון שלך הייתה כמו שירן שלי, תירוץ. ו… נו, בבקשה, אופיר!" את המילים האחרונות אמר בטון צייצני כמעט, "רק, תגיד כבר משהו! תגיד לי שאני צודק, תגיד לי שאני טועה, תרביץ לי, תנשק אותי, משהו!"
אך אופיר מוכה ההלם הביט בו ולא מצא את המילים, לא את המילים כדי לענות, אפילו לא כדי לתאר לעצמו מה הוא מרגיש.
"בבקשה תגיד לי שלא קלקלתי את כל מה שיש בינינו, אפילו את זה שאנחנו חברים, בבקשה לא…"
"אני… אני לא יודע מה לומר", מלמל אופיר שרק רצה לקבור את עצמו באותו הרגע.
"אוף, אני ידעתי שלא… אני נפלתי עליך חזק מדי, נכון?", שאל סבסטיאן, "הייתי צריך להיות רגיש יותר, הייתי… אתה רוצה לקחת את הזמן לחשוב על זה?"
אופיר הנהן ויצא מהבית של סבסטיאן כרוח סערה. נראה היה כי למונית לקח אינסוף זמן להגיע.
היה זה לילה ללא שינה, לילה ארוך, רווי דמעות, מכאיב…
וקצת מרפא.
בסופו נאלץ להכיר בכך שיש שם גרעין של משיכה שאי-אפשר להתעלם ממנו, כזה שממש מחייב לתת לזה סיכוי. אבל מה…
סיפורו של סבסטיאן נשמע כמעט כעותק של סיפורו שלו. וידוי ראשוני בפני החברים הקרובים (עם אף אחד מהם, חוץ מאשר מירה, לא שמר לבסוף על קשר), הורים שמסרבים לקבל את מי שהוא, נסיגה, החלטה מודעת לנסות להיות סטרייט, חברה לכיסוי… וכאב.
אבל סבסטיאן, שלא כמותו, הצליח לצאת מתוך המעגל הנוראי הזה. אבל איך… איך מתמודדים עם ההורים? ועם כל היתר?
לקראת בוקר שלח לו סבסטיאן הודעה. "אנחנו יכולים להיות בקשר, אף אחד לא צריך לדעת", כתב לו. אופיר הטיח את הטלפון הצידה… ולאחר כמה דקות לקח אותו והתקשר לסבסטיאן. "בוא אליי", אמר.
נראה היה כי סבסטיאן נסע על 200 קמ"ש כדי להיות שם כל כך מהר. אם מראהו לא שיקר, אז גם עליו עבר לילה רווי דמעות וחסר שינה.
"אני… גם אני רוצה לתת לזה סיכוי", אמר לו אופיר בקול סדוק, "אבל…"
"אני לא רוצה ללחוץ אותך", אמר סבסטיאן, "תצטרך לברוח מהארון שלך בזמן שלך. אבל בינתיים, אף אחד לא צריך לדעת עלינו, אולי רק החברים הטובים שלך אם תרצה, בטח לא המשפחה שלך. אבל…"
סבסטיאן הותיר את המשפט תלוי באוויר, התיישב על המיטה על ידו של אופיר וחיבק אותו. כך נותרו חבוקים זה בזרועותיו של זה במשך זמן רב.
כשהתעוררו, בסופו של דבר, כבר הייתה זו כמעט שעת הצהריים.
מירה תוכל, ודאי, לשמור על הסוד. גם מהחברה של אורן, שהייתה החברה הכי טובה של סבסטיאן, לא היה מה לחשוש. אורן עצמו כנראה גם הוא בסדר, לכן דירתם של אורן ומירה הייתה לאחד ממקומות ההתנחלות הקבועים של הזוג הטרי, שם הרשה לעצמו אופיר לגלות גילויי חיבה כלפי אהובו מבלי לחשוש מתגובת הסביבה, למרות שבהתחלה היה זה קצת מוזר להתנשק עם סבסטיאן בחברת אנשים, לאחר שבמשך שנים כל מעשיו עם גברים אחרים נעשו הרחק מעין כול.
העבודה על התזה התקדמה לה לאטה, במיוחד לאור העובדה שעתה עסק אופיר יותר ויותר בסבסטיאן. למרות שהמנחה לא היה נלהב במיוחד מהעובדה הזו, מבחינתו של אופיר הייתה זו סיבה טובה מספיק כי הוא היה, לאין עוררין, אחד המאושרים באדם.
עד שהחל סבסטיאן לרמוז לו על חוסר שביעות רצונו מהחשאיות המעיקה שעמדה בבסיס הקשר שלהם. אמנם אופיר היה חייב להודות שיש משהו מעיק ביציאה משותפת בה חייבים לנהוג כסתם שני גברים ידידים ואסור לנהוג גילויי חיבה מחשש שמא מישהו שלא אמור לדעת ישים לב… אבל עוד לא. כל דבר בעתו.
ביום שבו יצא סבסטיאן סופית מהארון, כך סיפר לאופיר, קטע אתו אביו כל קשר.
אמו עוד שמרה אתו על קשר. הם דיברו בטלפון ונפגשו מדי פעם, בעיקר בדירה שלו ולעתים במקומות ניטרליים. "אמא שלי באה אליי ברביעי לארוחת ערב", סיפר סבסטיאן, "היא ביקשה שגם אתה תבוא, היא רוצה להכיר אותך."
הייתה זו ארוחת ערב נעימה ובפרט – הניוקי של אופיר זכה למחמאות רבות. אופיר וסבסטיאן שמרו במהלך הערב על התנהגות צנועה ונמנעו מגילויי חיבה כדי לא להביך את אמו של סבסטיאן, לפחות לא בפעם הראשונה בה היא פוגשת אותם כזוג. במהלך הארוחה אופיר סיפר קצת על עצמו, לאחר מכן סיפרו הוא וסבסטיאן איך הכירו בארוחת הערב של מירה ואורן.
בסוף הארוחה עצמה עברו מפינת האוכל לסלון ושתו שם תה. "תגיד", שאלה לפתע אמור של סבסטיאן, "איך ההורים שלך מקבלים את…"
עוד בטרם השלימה את המשפט הבחינה, כנראה, במבוכה הרבה שתקפה את אופיר ומיהרה להגיד "אוי, חמודי, אני לא התכוונתי… נחליף נושא… אני לא…"
"זה בסדר", השיב לה אופיר במוכה רבה, "אבא שלי… הוא אמר לי שמבחינתו הקשר בינינו נגמר אם אני לא 'חוטף קצת שכל ומתנהג כמו שאלוהים התכוון'. דיברנו על זה רק פעם אחת, ו… אמא שלי פשוט לא אמרה שום דבר, רק הנהנה כשהוא דיבר, אז…"
אמו של סבסטיאן השיבה לו בהבעה מבינה ולאחר כמה רגעים של שתיקה מביכה החליפה את הנושא וסיפרה לסבסטיאן שקיבלה תלושים לרשת בגדי גברים שהיא רוצה להעניק לו כי אביו רואה בה “כזה של צעירים פרועים”.
בסוף הערב, כשאמו הלכה, אופיר כבר נשאר אצל סבסטיאן עד לבוקר היום העוקב. "היית נפלא", אמר לו סבסטיאן, "באמת שנראה לי שאמא שלי מחבבת אותך."
"ומה בעניין ההורים שלי?", שאל אופיר, "אני…"
"היית בסדר גמור", ענה סבסטיאן, "תראה – זה מצב בעייתי, אתה יודע שאני מבין אותך כי הייתי באותו המצב בעצמי. בסוף זה ייפתר." סבסטיאן נשק לו ואמר "אבל באמת – היית מקסים! בוא נשכח מזה עכשיו, נראה איזה סרט טוב ונלך לישון. ברגע המתאים… בסוף אתה לא תחיה ככה לנצח, אתה תמצא את האומץ, אבל לא יקרה כלום אם נחכה עוד שבוע או חודש."
המשך בעמוד הבא.
שמעון נעים-גור: סיפורים לתקופת קורונה 
תגובה אחת על “סיפור: אפליקציית חיפוש”